בפרשת השבוע, סיפורו של אהרן שלא נטל חלק בחנוכת המזבח וסיפורם של הטמאים שטענו "למה ניגרע", מלמדים שיהודי אינו יכול להיות אדיש כשאינו שותף בפעולות טובות. בדורנו, הדור הראשון לגאולה, כשכל ההכנות הושלמו, עלינו להוסיף בכל הכוח בפעולות טובות עד הגאולה האמיתית והשלימה
לאחר הקמת המשכן, תרמו הנשיאים רק שש עגלות – חצי עגלה לכל שניים – לכאורה מיעוט בלתי מוסבר. אך התורה מלמדת שכל דבר במשכן נמדד בדיוק; אין מקום לעודף בלתי מנוצל. ההוראה: לנצל במדויק את כל הכוחות לעבודת ה', ללא רגע לבטלה
חג השבועות, חג מתן תורה, ייחודי בדרישה לשמחה גשמית הכוללת אכילה ושתייה. בניגוד לחגים אחרים, בהם מותר לעיתים לצום, בשבועות הדבר אסור. הסיבה היא שמתן תורה איחד רוחניות וגשמיות, ועל כן הגוף עצמו צריך לחוות את השמחה ולקבל את התורה, כהכנה לגאולה השלמה
הפסוק "אם בחוקותי תלכו" מלמד על שילוב בין חקיקה פנימית בתורה ומצוות – אחדות מוחלטת עימן – לבין תנועה תמידית של התקדמות והתחדשות. גם החידושים בתורה, שנמסרו למשה מסיני, מתגלים בהדרגה. כך מגיעים לחיבור פנימי, צמיחה וגאולה אמיתית ושלימה
ל"ג בעומר הוא יום שמחה כללית, משום שבו מתגלה כוחו המיוחד של רבי שמעון בר יוחאי – לחבר דרגות נעלות עם כל יהודי, בכל מצב. שמחתו שייכת לכולם, ומעוררת בנו לפעול בהפצת פנימיות התורה, כהכנה לגאולה האמיתית והשלמה
איסור כלאיים מבטא את שלמות הבריאה האלוקית, אך בבגדי כהונה וציצית הכלאיים מותרים, כי בהם מתגלה כבוד ה' גם מתוך ההעלם. דווקא החיבור האסור מבטא את היכולת להפוך חושך לאור. זו מהות הגאולה – גילוי האלוקות גם במקומות הנמוכים ביותר, בהתגלות הרבי שליט"א מלך המשיח
בני אהרון, נדב ואביהוא, מתו בעקבות הקרבת "אש זרה" במשכן – לא מתוך חטא רגיל, אלא מרוב תשוקתם להתקרב לה'. תורת החסידות מסבירה שכוונתם נבעה מעיסוקם בפנימיות התורה, אך תפקיד האדם הוא דווקא להחדיר קדושה בגשמיות – ייעודו של המשכן
האחדות הזו, שבה עוללים, יונקים ואפילו עוברים שבמעי אמם אמרו יחדיו את השירה, יכולה הייתה להתקיים רק באמצעות משה רבינו, ראש הדור ונשיאו. מתורתו של הרבי שליט"א מלך המשיח
במכת חושך מתגלה עומק תהליך הגאולה: האם האור שבלב החושך הוא נס גלוי או תוצאה של דרך טבעית? רש"י והמדרש מציעים גישות שונות לבירור הניצוצות ולמשמעות האור לישראל. כך נחשף הדיון בשאלה – כיצד מביאים אור לעולם ומקדשים את החושך עצמו
בשונה מקרבן, היכול לגרום תחושת סיפוק עצי המערכה אינם נחשבים קרבן כי הם רק אמצעי, ולכן הבאת עצים מבטאת יותר את ההתמסרות הטהורה לה'. מתורתו של הרבי שליט"א מלך המשיח לפרשת השבוע - ויקרא
בניית המשכן נעשתה בשותפות שווה של כל עם ישראל, אך התורה אינה מציינת את שמות כל הבונים, להדגיש שהעבודה היא לשם שמיים ולא לשם הכרה אישית. בדורנו, תפקידנו הוא להקים משכן לה' בחיינו, ורק בכוחו של נשיא הדור – הרבי שליט"א מלך המשיח – נוכל להביא את הגאולה האמיתית והשלמה
מלאכת מבעיר בשבת מייצגת בעבודת ה' את תשוקת הנשמה להתחבר לאלוקות. עם זאת, התכלית היא שההתלהבות תתבטא במעשה גשמי – "צורך באפר". רק חיבור התשוקה הרוחנית לפעולה בעולם מבטא שלמות, וכך נעשית הדירה לה' בעולם, לקראת הגאולה השלמה תיכף ומיד ממש
חג הפורים מלמד אותנו שהכוח האמיתי של עם ישראל אינו תלוי בהשתדלות חיצונית בלבד, אלא בראש ובראשונה בלימוד התורה, ובעיקר עם ילדי ישראל. זהו המסר הנצחי של פורים – חיזוק הרוח מביא להצלה ולגאולה האמיתית והשלימה
למרות עדותו של רבי אליעזר ברבי יוסי שראה את הציץ ברומי עם הכיתוב "קודש לה'" בשורה אחת, חכמים לא שינו את מסורתם שהכתובת נכתבה בשתי שורות. בדומה לכך, המסורת היהודית קובעת שמנורת המקדש הייתה עם קנים ישרים, בניגוד לתבליט בשער טיטוס. מכאן ההוראה לימינו: מסורת התורה שהועברה מדור לדור היא האמת הבלתי משתנה, החזקה מכל ממצא ארכיאולוגי או תיעוד היסטורי
הרמב"ם מלמד שגניזת ארון הברית הייתה חלק מתוכנית בית המקדש ולא אילוץ. כבר בבניית הבית הקבעו לו שני מקומות – גלוי ונסתר, גם בהיעדרו בבית השני, שלמותו נשארה. מקום הארון לא חרב, מה שמדגיש את הנצחיות המקדש עד הגאולה השלמה
מפגש היסטורי בניו יורק בין מנהיגי המעצמות הוביל להצהרה על צמצום השקעה בנשק וקידום רווחת העמים, כצעד לקראת ייעוד הגאולה של "וכיתתו חרבותם לאתים". האירוע התרחש בעירו של הרבי שליט"א מלך המשיח, ומשקף את השפעתו בתהליך הגאולה העולמי
משה רבינו ראה את עם ישראל מדרגתו הנשגבה וסבר שהם יכולים להתעלות לרמתו, אך העם ביקש לקבל את דבר ה' בהתאם למדרגתו. כך גם בעצת יתרו – משה רצה לדון את העם בעצמו, אך יתרו הבין את צורכי העם מנקודת מבטם. ה' קיבל את עצתו כהכנה לכניסה לארץ, שם תורת משה תועבר על ידי מנהיגי הדור בכל תקופה
בפרשת בשלח נרמז חיוב שלוש סעודות השבת, אך לגבי הסעודה השלישית ישנה מחלוקת האם חובה לאכול בה לחם. מנהג רבותינו נשיאי חב"ד הוא שלא ליטול ידיים לסעודה זו. טעם הדבר מבואר בחסידות: סעודה שלישית רומזת על הגאולה האמיתית והשלימה, שבה לא יהיה צורך באכילה ושתייה. מכאן שמי שחווה את גילוי הגאולה בסעודה זו, די בטעימה קלה להדגשת מעלת הגוף שתתגלה בשלמות בגאולה הקרובה
כשם שבמכת חושך היה לבני ישראל אור אפילו בתוך מצרים החשוכה, כך גם בימינו – למרות החושך הגובר בעולם, יהודי יכול וצריך להאיר על ידי התורה והמצוות. התורה מעניקה את הכוח בקומה זקופה מול אתגרי הגלות, ולחיות כבר עכשיו באור הגאולה. הדרך היא להתחבר ל"תורה אור", לקיים את מצוות ה' בפועל, ולהתכונן לגאולה האמיתית השלמה, שתבוא תיכף ומיד ממש
הגאולה ממצרים אינה רק פיזית אלא גם רוחנית, עם גילוי אלוקי חדש של שם הוי' שלמעלה מגדרי העולם. ההבטחות לאבות מדגישות שהשלמות תושג רק בגילוי זה. ההוראה לימינו: לפרוץ מיצרים וגבולות בעבודת ה' ולזכות בגאולה פרטית כהכנה לגאולה השלימה בידי הרבי שליט"א מלך המשיח
ציון העובדה שמשה רבינו חזר למצרים עם משפחתו על חמור איננו פרט שולי, אלא מסר מהותי. החמור, עליו חבש אברהם את יצחק, ועליו עתיד להתגלות מלך המשיח, מסמל את תהליך הזיכוך של העולם החומרי לקראת הגאולה