ירידה חזקה מובילה לגאולה נצחית

איך ייתכן שימי בין המצרים נקראו דווקא בשם "שלושת השבועות" - מספר שמבטא שלימות, תוקף וקביעות? המספר שלוש חוזר על עצמו שוב ושוב בענייני קדושה: שלושה אבות, שלושת הרגלים, ואפילו התורה נקראת "תורה משולשת". בפנימיות העניינים המספר שלוש מבטא תוקף, ומשהו קבוע וחזק.

לכן לא מובן: איך ימי בין המצרים - תקופה שמבטאת חולשה ברוחניות - נושאים דווקא את השם "שלושת השבועות" המייצג את התוקף והקביעות ברוחניות? ובפרט שהרי בקרוב ממש יתבטלו ימים אלו לגמרי וכל הצומות יהפכו לששון ולשמחה?

אי אפשר לומר שהמספר שלוש רומז כאן רק לתכלית - לגאולה שתבוא אחר כך - שהרי כאן ימי 'בין המצרים' עצמם נקראים כך, והרי הסדר הרגיל הוא שהמספר שלוש מסמל דווקא את העלייה שבאה אחרי הירידה. בדיוק כמו בבריאת העולם: אחרי שנבראה המחלוקת ביום השני, מגיע היום השלישי שבו נאמר פעמיים "כי טוב".

ירידה שהיא זינוק

כך גם בבתי המקדש: הבית הראשון היה שלימות של חסד, הבית השני היה במדרגה רוחנית נמוכה יותר וחסרו בו חמישה דברים, והבית השלישי ישלים את שניהם ויהיה קיים לנצח. אם כן, למה הירידה הגדולה של בין המצרים עצמה נקראת שלושת השבועות?

ההסבר הוא כך: הסדר הרגיל אצל יהודי הוא "מעלין בקודש" - התקדמות מתמדת בלימוד התורה וקיום המצוות. אבל כדי לזכות לעלייה שאין לה גבול, הקב"ה יוצר לפעמים מצב של ירידה - לא כדי להישאר בה חס ושלום, אלא כדי שהיא תהווה קרש קפיצה לזינוק ועליה שלא בערך למה שהיה קודם.

העליה הגדולה

כמו שיש הבדל בין ההתקדמות השגרתית ובין פריצה שמגיעה אחרי הירידה, כך יש הבדל בין ירידה קטנה ובין ירידה גדולה במיוחד, שממנה צומחת עלייה אדירה. לפעמים ירידה כזו נגרמת על ידי חטא (חס ושלום) - אך גם אז אין מטרתה הירידה עצמה חלילה, אלא העלייה שתבוא בעקבותיה.

לכן ימי בין המצרים נקבעו דווקא במספר שלוש. הם מבטאים ירידה כל כך עמוקה שנראית קבועה ובעלת תוקף, ואכן, בגלות האחרונה רואים זאת בגלוי: בניגוד לגלות בבל שהייתה קצובה לשבעים שנה, כאן לא נקבע מראש מועד סיום. כבר בזמן חז"ל אמרו "כלו כל הקיצין" - ועדיין אנחנו מצפים לגאולה האמיתית והשלימה. כלפי חוץ נראה שאין סוף למצב הזה.

אך באמת, דווקא ירידה חזקה כזו, שלפעמים נדמה שהיא קבועה ולא מתכוונת להסתיים, והיא נקראת בשם "שלושת השבועות", דווקא היא מולידה עלייה שאין לה שיעור - הגאולה האמיתית והשלימה, גאולה נצחית שאחריה לא תהיה יותר גלות.

הגיע הזמן לצאת

מכאן ההוראה לכל יהודי: הידיעה הזו מעוררת ומחזקת כל יהודי להבין שאין לו מה להתפעל מאריכות ההמתנה לגאולה. להיפך - ככל שהזמן מתארך, כך נדרש להוסיף בלימוד התורה ובקיום המצוות, בתוספת אור גדולה יותר. כי כל מעשה טוב קטן יכול להיות זה שיכריע את המאזניים ויביא ישועה לעולם כולו.

וכיוון שאיננו יודעים עד מתי, מה שעלינו לעשות הוא להוסיף עוד ועוד, מתוך חיות ושמחה, בלימוד התורה וקיום המצוות. אך לאחר כל דברים אלו מובן שהעיקר הוא שעכשיו כבר הגיע הזמן, ולכן תיכף ומיד ממש, נזכה כולנו לצאת יחד אל הגאולה אמיתית והשלימה מתוך ריקוד, בשמחה ובטוב לבב.

(על פי שיחת שבת פרשת מטות-מסעי תש"נ)