התפקיד של שבט לוי היום

כמעט ארבעים שנה מפרידים בין שלושת האירועים, אבל למרות זאת הם מופיעים ברצף אחד, כאילו קרו בתוך שבוע: בפרשת השבוע אנו קוראים על ציווי ה' למשה להכין את הלוחות השניות (במקום אלו הראשונות שנשברו בעקבות חטא העגל) - סיפור שקרה בשנה הראשונה ליציאת מצרים. מיד לאחר מכן מסופר על פטירת אהרן הכהן - אירוע שקרה שלושים ותשע שנים לאחר מכן, לקראת הכניסה לארץ! אחר כך שוב חוזרים כמעט ארבעים שנה לאחור ומדברים על הבדלת שבט לוי, "בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי . . לעמוד לפני ה' לשרתו", מעמד שקרה בזמן הקמת המשכן!

אירועים שונים, רצף אחד

כיצד ייתכן ששלושת אירועים רחוקים כל כך בזמן, מופיעים בפרשתנו ברצף אחד, כאילו התרחשו בזה אחר זה?

רש"י אכן מתייחס לשאלה זו ומסביר אותה בשני כיוונים: ההסבר הראשון הוא שהתורה משווה בין עשיית הלוחות השניות ופטירת אהרן, כדי ללמדנו שקשה פטירתן של צדיקים כמו היום שנשתברו בו הלוחות.

הסבר נוסף שמביא רש"י, שגם עונה על שאלה נוספת: בפסוק המתאר את מיתת אהרון מסופר שבני ישראל באו מ'בארות בני יעקן' אל 'מוסרה'. וקשה, הרי עובדה זו אינה מסתדרת עם סדר המסעות המופיע בפרשת מסעי, כי 'מוסרה' הוא שמונה מסעות לפני 'בארות בני יעקן', אז כיצד נאמר כאן כאילו בני ישראל חזרו לאחור שמונה מסעות?

להחזיר אל המסלול

אלא, אומר רש"י, שכאשר הסתלק אהרן הכהן, קמו גויים ויצאו למלחמה נגד בני ישראל, ובעקבות כך, חלק מהעם נבהלו, ועד שהחליטו לחזור למצרים! הם אפילו חזרו שמונה תחנות לאחור בדרך חזרה אל ארץ מצרים! ובדיוק שם הופיעו בני שבט לוי. אותם יהודים שלא נסחפו אחרי כולם בחטא העגל, וגם כעת לא התבלבלו מהנסיון. הם לא רק נשארו נאמנים לדרך - אלא גם רדפו אחרי אחיהם המבולבלים, להחזיר אותם למסלול, אל הארץ המובטחת.

זהו הקשר בין פטירת אהרון והלוחות השניות, כי בשני אירועים אלו ניצבו איתן בני שבט לוי ולא התבלבלו, ולכן מיד לאחר מכן מופיע בפרשה בחירת שבט לוי לעמוד לפני ה' בעבודות המשכן.

לא לפחד ולברוח

סיפור זה אינו עוד סיפור מהעבר, אלא זה קורה גם היום. גם עכשיו ישנם כאלה שנבהלים מהקשיים, ומ"מה יאמרו הגויים" - ובורחים (לפעמים גם פיזית) מארץ ישראל, משמירה על קיום התורה והמצוות, ומהדרך שקבע ה'. ואז באים 'בני שבט לוי' של ימינו, אלו שלא מתפשרים, שלא נבהלים ולא מתבלבלים. הם שורפים את ה"עגל" המודרני - כל ניסיון לחקות את הגויים כדי למצוא חן בעיניהם - ומכריזים בגלוי: "עם לבדד ישכון". דווקא מתוך עמידה גאה ביהדות, מבלי להתפשר על קיום אף פרט בשולחן ערוך - הם מצליחים להשפיע גם על אותם המנסים לברוח ולהחזיר אותם אל הדרך הישרה.

כמו שבזמן סכנה מצילים מיד בלי לחשוב פעמיים, כך גם כאן, אין מה להתחשב בדעתו של היהודי שרוצה לברוח (ח"ו) מהתורה, אלא יש להשפיע עליו ולהחזירו.

וכשם שאז נכנסו לארץ ישראל בגאולה הראשונה על ידי משה רבינו "גואל ראשון", כך בדרך זו זוכים תיכף ומיד להיכנס לארץ ישראל בגאולה האמיתית והשלימה עם "גואל אחרון" - הרבי שליט"א מלך המשיח, מיד ממש.

(על פי שיחת כ' מנחם אב תשכ"ד)