לחיות עם הזמן וה'מן'

מה מיוחד בשבת שחלה בתאריך כ"ב באייר? בשבת הזו ובתאריך הזה בדיוק הייתה הפעם הראשונה שבה בני ישראל חוו את מציאות ירידת ה'מן':

רש"י בפרשת בשלח מספר שהמצות שהוציאו בני ישראל ממצרים הספיקו להם בדיוק עד ט"ו באייר. למחרת, בט"ז באייר, החל לרדת ה'מן' - לחם מן השמים. במשך שישה ימים ירד ה'מן' מידי בוקר, וביום שישי לקטו בני ישראל "לחם משנה", כלומר מנה כפולה, גם עבור השבת. ואז, בשבת כ"ב באייר, אמר להם משה רבינו: "אכלוהו היום כי שבת היום לה', היום לא תמצאוהו בשדה".

נמצא אם כן, ששבת זו - כ"ב אייר, היא שבת מיוחדת וכללית, שבה נאמר "ראו כי נתן לכם את השבת", ולכן, כאשר אנו באים שוב לשבת זו, עלינו "לחיות עם הזמן" - "לחיות" מחדש עם התוכן המיוחד של השבת - ירידת המן.

הרבה יותר מצורך

אז מהו בעצם אותו לחם נפלא שירד מן השמיים? ה'מן' היה מצד אחד צורך קיומי בסיסי, לחם. אבל זה לא הסתיים פה, אלא - כמו שחז"ל מתארים - טעמו של ה'מן' היה "כצפיחית בדבש", וכל אחד היה יכול לטעום בו כל טעם שרצה. אפילו אבנים טובות ומרגליות ירדו איתו ביחד.

זאת אומרת שהוא לא היה רק צורך קיומי, אלא גם היה מעדן של ממש, שמספק תענוג, שפע והרחבה. והוא ביטא הנהגה אלוקית שבה הקדוש ברוך הוא מעניק ליהודי לא רק את המינימום ההכרחי, אלא שפע ונדיבות הרבה יותר ממה שמוכרח לקיום האדם.

דרך נשיא הדור

ה'מן' מדגיש לנו נקודה נוספת: במדבר קיבלו בני ישראל שלוש מתנות שאיפשרו להם להתקיים במדבר, והם - באר המים, ענני הכבוד וה'מן'. הבאר הייתה בזכות מרים, העננים בזכות אהרון, וה'מן' בזכות משה.

אמנם גם העננים והמים היו בזכותו של משה, שהשפיע אותם דרך מרים ואהרון, אבל ה'מן' מדגיש הכי ברור כיצד ההשפעות הגשמיות של עם ישראל עוברות דרך משה רבינו - הנשיא של הדור, מכיוון שה'מן' הוא עניין כללי הכולל את כל צרכיו של האדם.

מכיון שמשה רבינו הוא נשיא הדור, ו"הנשיא הוא הכל", הרי כל ההשפעות לבני ישראל נמשכות אך ורק על ידו. גם בנוגע לבאר והענן, הרי לאמיתו של דבר הם נמשכו בזכותו של משה, אלא שמשה רבינו בחר באהרון ומרים שדרכם יומשכו השפעות אלו בפועל ובגילוי.

גאולה בלי מאמץ

מכל זה ניתן ללמוד מסר מיוחד לזמננו: ירידת המן הייתה אמנם למשך זמן מוגבל, אבל יחד עם זה ציווה הקב"ה לשים "מלא העומר ממנו למשמרת לדורותיכם" להורות לכל בני ישראל בכל הדורות שבכוחם וביכלתם להגיע להנהגה של "אוכלי המן" שישבו ועסקו בתורה ללא דאגות, והתפרנסו היישר מאת הקב"ה שהוריד להם "לחם מן השמיים", מכיוון שהקב"ה דואג לכל יהודי בכל המצטרך לו, ולא רק לדברים שמוכרחים עבורו, אלא גם לשפע רב והרחבה מתוך תענוג.

ולכן הורה הקב"ה לשים 'מן' למשמרת לדורות, להראות שכל אחד ואחד מישראל יוכל לקבל את פרנסתו וכל צרכיו כ"לחם מן השמים", וכל מה שנדרש ממנו זה לרצות שפע זה ומיד יהיה לו אותו בפועל.

כך גם בנוגע להבאת הגאולה האמיתית והשלימה: כשם שבני ישראל היו צריכים רק לצאת ולקבל את ה'מן' ללא שום מאמץ, כך נדרש מאיתנו רק להיות מוכנים לקבל את פני משיח צדקנו בפועל ממש.

(על פי שיחת שבת פרשת בחוקתי תשמ"ו)