מצוה זו של פסח שני מתאפיינת בכך שהיא התחדשה ו'נוצרה' על-ידי תביעתם של ישראל "למה נגרע". וזאת בניגוד לשאר המצוות שניתנו מאת הקב"ה ללא כל התעוררות מצד ישראל
אל לנו להשלים עם העובדה שבזמן הגלות אנו 'טמאים' ואין לנו בית-מקדש. עלינו לדרוש ולתבוע באמת: למה ניגרע?! אנו רוצים להקריב קרבנות בבית-המקדש השלישי!
הקב"ה ברא את עולמו באופן בלתי מושלם הדורש תיקון, כשהמטרה היא שיהודי יתקן זאת באמצעות עבודתו בעולם. בהתאם לדברי רש"י על הפסוק "אשר ברא אלוקים לעשות": "לעשות - לתקן״. על משמעותה של התביעה שהובילה למצוות פסח שני
תחושת ההחמצה הינה אחת התחושות הכואבות ביותר. אולם אדם נבון מתעורר מההחמצה לנהוג אחרת, בשביל לתקן את מה שהפסיד
פסח-שני מלמד להתמיד לבקש על הגאולה, גם אם שיקולים הגיוניים מנסים להרפות ולהחליש את ההתמדה. הוא גם מלמד, כי אין דבר אבוד. אף תפילה לא 'הולכת לאיבוד'
הקבוצה שלא ויתרה ופנתה בדרישה בלתי מתפשרת מעבירה מסר גם אלינו היום: מרגיש שחסר לך משהו? תבקש, תקבל!
נכון לזמן הגלות, מסתכמת המשמעות המעשית של 'פסח שני' במנהג לאכול בו מצה ובאי אמירת 'תחנון'. אולם מעבר לכך נושא יום זה עבורנו מסר חשוב ומיוחד: להאמין בכוח שניתן לבקשותינו ולרצות כי תתמלאנה