פסח שני והמסר המתבקש

היה זה ערב פסח שנת ב' אלפים תמ"ט לבריאה. כולם התכוננו במרץ לקראת הקרבת הפסח - לראשונה במדבר, אך לפתע ניגשת קבוצת אנשים אל משה רבינו ובפיהם הדרישה החריגה "גם אנחנו רוצים, למה ניגרע?".

לפי כללי המצווה, מי שהתעסק עם מת ונטמא אינו יכול להשתתף במצווה החשובה, אך את קבוצת הטמאים שניגשה אל משה זה כלל לא עניין והם באו לדרוש את אשר נבצר מהם. גם הם רוצים להקריב קרבן פסח!

באותו הרגע לא ידע משה מה להשיב להם ופנה אל הקדוש ברוך הוא שייתן בפיו תשובה מה לעשות עם אותה קבוצה, והקדוש ברוך הוא השיבו שמעתה ואילך תינתן הזדמנות נוספת עבור מי שנמנעה ממנו הזכות, ומאז הפך י"ד באייר הסתמי ל"פסח שני".

להשלים חסרון רוחני

ההתעקשות המוזרה של אותה קבוצה לקבל משהו שהם כלל לא חייבים בו מלמדת אותנו מסר חשוב ביותר - לדרוש!

האנשים הטמאים שניגשו אל משה חשו בחסרון הרוחני שמונע מהם לקיים את המצווה החשובה ולכן הם דרשו וקיבלו, ובזכותם התווספה מצווה נוספת לכל עם ישראל.

גם אנחנו יכולים לדרוש ולתבוע מאת הקדוש ברוך הוא להשלים לנו את החסרונות הרוחניים שיש לנו. אפילו כשיש לנו מספיק תירוצים למה אנחנו כלל לא אשמים במצב, עדין חובה היא לנו לדרוש שוב ושוב.

נדרוש ונקבל!

כאשר מדברים על חסרון רוחני, הכוונה בראש ובראשונה היא לגאולה האמיתית והשלימה.

נשער בנפשנו: אותה קבוצה של אנשים התלוננו בפני משה על קרבן אחד בלבד, ואילו אנחנו נמצאים היום במצב שנבצר ממנו להקריב עשרות ומאות קרבנות! וזה בלי לדבר על מאות מצוות בתורה שאי אפשר לקיים כיום ללא בית מקדש וללא נוכחות מלאה של עם ישראל בארץ הקודש. ואם מצב כזה אי אפשר להשלים!

בדיוק כמו אז גם אנחנו, צריכים דרוש בתוקף מאת הקדוש ברוך הוא: "הבא לנו את הגאולה האמיתית והשלמה!", "אנו רוצים משיח עכשיו!".

כאשר לא נרפה ונמשיך לדרוש ולהתעקש נקבל את מה שנבקש ונביא גאולה לנו ולעולם כולו, עכשיו.