להאמין בכוחנו ולרצות באמת

אילו תגיעו אל תחנת רכבת אחרי הרגע האחרון ועל פניכם תחלוף הרכבת האחרונה להיום – האם תתקשרו אל הנהלת הרכבת ותתחננו כי תישלח רכבת נוספת? – סביר להניח שלא. נאיביות לחשוב, כי בשביל אדם אחד שהחמיץ את הרכבת ואפילו בשביל כמה אנשים כאלה – תחרוג רכבת ישראל ותוציא נסיעה נוספת בקו.

אילו תזמינו מונית כדי לנסוע נסיעה שאתם לא ממש מעוניינים בה ולאחר זמן המתנה רב מאוד עדיין לא תגיע המונית – האם תתקשרו אל תחנת המוניות ותלחצו על הסדרן להאיץ בנהג 'שלכם'? – גם כאן סביר להניח שלא. מלכתחילה לא הייתם שלמים עם הנסיעה, כך שהעיכוב המוגזם מספק לכם צידוק לסוב על עקביכם ולהישאר בבית.

האדם המצוי נוטה לבקש בקשות אך ורק אם קיימים אצלו שני מרכיבים: אמונה כי יתייחסו לבקשתו, ורצון אמתי בדבר המבוקש. בלי להאמין בכוחה של הבקשה או בלי להיות שלם ברצון אל הדבר – אדם נמנע מלבזבז על העניין זמן ואנרגיה.

***

היום חל חג יהודי מיוחד, שנולד בזכות שני המרכיבים הללו – האמונה והרצון. זה קרה עם מעט אנשים (יש אומרים שהיו שניים בלבד) שבשנה הראשונה לאחר יציאת מצרים החמיצו את ההזדמנות להקריב את קרבן הפסח כהלכתו. אותם אנשים נגשו אל משה רבינו וטענו: "למה ניגרע?!" מדוע שתיגרע מאתנו הזכות לאכול קרבן פסח? אנחנו לא מוותרים!

על פניה, הייתה זו פנייה מאוד מוזרה: עם כל הכבוד לכך שהם לא השלימו עם ההחמצה – הם לא יכלו להילחם עם המציאות שחג הפסח עבר! לְמה בדיוק ציפו – שיתאפשר להם לחגוג פסח בשבועות?

אולם מסתבר, שאותם אנשים האמינו כי לקדוש-ברוך-הוא לא חסרות דרכים להשלים להם את הזכות. הם האמינו כי בקשה אמתית מצדם יכולה לעשות משהו, והם גם מאוד רצו. כאבה להם מאוד ההחמצה בחג הפסח.

והשיטה הוכיחה את עצמה: הקדוש-ברוך-הוא קיבל את בקשתם וקבע חג חדש שנקרא 'פסח שני'. חג שנקבע לדורות כהזדמנות חוזרת להקרבת קרבן הפסח, לכל מי שהחמיץ לעשות זאת בזמן המקורי.

***

נכון לזמן הגלות, מסתכמת המשמעות המעשית של 'פסח שני' במנהג לאכול בו מצה ובאי אמירת 'תחנון'. אולם מעבר לכך נושא יום זה עבורנו מסר חשוב ומיוחד: להאמין בכוח שניתן לבקשותינו ולרצות כי תתמלאנה.

אם נעקוב אחר סדר היום היהודי השגרתי, נזהה כי אכן הוא מלא בבקשות. במיוחד – בקשות על הגאולה. בכל תפילה משלוש התפילות היומיות אנו מבקשים על בניין בית-המקדש השלישי ועל כינון מלכותו של משיח בן דוד, וגם בברכת-המזון, שנאמרת בסיום ארוחה בה אכלנו לחם, אנו מזכירים את ייחולנו לגאולה.

חז"ל ניסחו עבורנו את כל הבקשות הללו, משום שידעו את הכוח הרב שיש לבקשות שלנו. הם ידעו כי הקדוש-ברוך-הוא מצפה שתבואנה מאתנו בקשות אמתיות, מכל הלב ומתוך אמונה בכוחן – כמו זו שהייתה לאותם אנשים במדבר שכאבו את החמצת ההזדמנות. לכן הם הרגילו אותנו לבקש ולשוב ולבקש.

זו גם הסיבה שאנו מרבים לשאת את הקריאה והבקשה: 'יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד'. לקריאה כזו יש משמעות של קבלת מלכות המשיח, ועל-פי המקורות – כאשר נושאים אותה מעניק הקדוש-ברוך-הוא תוספת חיים למשיח, וכל תוספת כזו מקרבת את רגע התגלותו לעיני כולנו.

אנו מאמינים בכוחן של תפילותינו ואנחנו באמת רוצים לזכות לראות כבר בהתגלותו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט״א. לכן אנחנו מבקשים ושבים ומבקשים תוספת חיים לאדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח.