פסח שני: המצווה שנוצרה בעקבות התביעה

פסח שני שיצויין היום, מקפל בתוכו סיפור חריג ויוצא דופן משאר מצוות התורה.

בהמשך לדברי התורה אודות עשיית הפסח בי"ד בניסן, מסופר על קבוצת יהודים שלא היה ביכולתם לעשות את הפסח בגין היותם טמאים. יהודים אלו ניגשו למשה ואהרן וטענו-תבעו "למה נגרע" מהקרבת קרבן הפסח?!

ואכן, לאחר שמשה העביר את התלונה לקב"ה, הגיעה ההוראה שיש אפשרות להקריב את הקרבן, חודש לאחר מכן - 'פסח שני'. יוצא איפוא, שמצוה זו של פסח שני מתאפיינת בכך שהיא התחדשה ו'נוצרה' על-ידי תביעתם של ישראל "למה נגרע". וזאת בניגוד לשאר המצוות שניתנו מאת הקב"ה ללא כל התעוררות מצד ישראל.

גם כשלא מצווים

ולכאורה, טענתם של יהודים אלו תמוהה ביותר, שכן, מי אמר להם שהם חייבים בדבר? אילו הקב"ה היה מעוניין שהם יקיימו את המצוה של הקרבת קרבן פסח - בוודאי היה מצווה את משה למסור זאת להם, ומאחר שמשה רבנו לא אמר להם על- כך מאומה, הרי זו הוכחה הכי ברורה שאין הם צריכים להקריב את הקרבן. מהי איפוא פשר הטענה "למה נגרע" - האם הם חפצים לקיים דבר שלא נצטוו עליו?! הרי 'עבר זמנו בטל קרבנו'!

יתר על כן: אנשים אלו לא היו פשוטי - העם, הם היו מהאישים החשובים של אותו הדור. ואם- כן, הייתכן לבוא בטענה ותביעה למשה רבנו ולומר לו: "למה נגרע", תן גם לנו מצוה זו - בה בעת שהם מאמינים במשה רבנו, שאם הוא לא צוה אותם על-כך, אז הם אינם מצווים בזה?! והנה, רואים אנו שמשה התייחס לטענתם ברצינות והעביר זאת לקב"ה, והקב"ה קיבל את טענתם...

לחפש את התיקון

אלא, ההסבר לכך הוא שהקב"ה ברא את עולמו באופן בלתי מושלם הדורש תיקון, כשהמטרה היא שיהודי יתקן זאת באמצעות עבודתו בעולם.

בהתאם לדברי רש"י על הפסוק "אשר ברא אלוקים לעשות": "לעשות - לתקן". על דרך זה הוא גם בתורה ומצוות: אמנם התורה כולה ניתנה למשה בסיני, אך היה זה באופן כללי, ולכן, ישנם עניינים שמוטלים על ה'תלמיד' לחדש; כשמטרת הקב"ה בזה היא, שלבני-ישראל תהיה שותפות בתורה.

כמו-כן היה גם במצות פסח שני שכל-כולו התחדש באמצעות תביעת בני-ישראל דווקא (וזה השלים את מספר תרי"ג מצוות), מאחר והקב"ה מעוניין שיהודים יתבעו אודות עניין זה, ויגלו עניין ואכפתיות לקיום עניינים אלו.

לא להרים ידיים ולהתייאש

מכאן ניתן ללמוד הוראה נפלאה: כאשר חסר ליהודי משהו ביראת-שמים, בתורה ובמצוות, אל לו להתייאש ולהרים ידיים ולומר "אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים"; אל לו לסמוך על אף אחד, לא על משה רבנו ולא על הקב"ה (כביכול), אלא עליו לצעוק ולתבוע בתוקף "למה נגרע". שכן, כאשר מדובר אודות עניינים של יראת-שמים - אומרת התורה "הכל בידי שמים, חוץ מיראת-שמים". ולכן, הקב"ה עצמו חפץ שהיהודי מצד-עצמו יתבע ויבקש על ענייניו הרוחניים (כאהבת ה' ויראתו, חיות בלימוד התורה ובקיום המצוות). וכאשר הדבר נוגע לו ומבקש מעומק הלב - ממלא הקב"ה את מבוקשו, כפי שבעקבות הטענה "למה נגרע" נתחדש העניין של 'פסח שני' (לא רק עבורם, אלא עבור כל ישראל).

כן הוא גם בנוגע לגאולה: אין להתמהמה ו'לסמוך' על הקב"ה שכשהוא ירצה – הוא ישלח לנו את משיח... שכן, הקב"ה עצמו מעוניין וממתין לנו שנעשה אנחנו משהו בנידון, ולא 'נשליך עליו' את הכול. עלינו מוטל איפוא לדרוש ולתבוע בכל התוקף "למה נגרע"; וכאשר נבקש זאת עם כל הלב – יעזור ה' ויחיש את גאולתנו במהרה בימינו ממש.