טעימה מהשכר האמיתי

תארו לעצמכם פועל שעבד יום שלם, ובסיום העבודה מודיע לו המעסיק שאת השכר הוא יקבל בעוד מאות שנים… זה נשמע מופרך, ואכן התורה מצווה בפרשתנו למעסיק: "ביומו תתן שכרו" - לתת לפועל את השכר על עבודתו באותו יום ולא לדחות זאת למועד אחר.

ציווי זה מעורר שאלה יסודית על מהות הקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא:

חז"ל אומרים שהקב"ה מקיים בעצמו את כל המצוות, כמו שכתוב: "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל". אם כן, לכאורה כאשר יהודי מקיים מצווה, הקב"ה היה צריך לשלם לו שכר על כך באותו יום, ומדוע השכר בפועל נדחה עד לעולם הבא?

לא לאחר את השכר

מפרשים מסבירים שמכיוון שכל ימי חייו של היהודי מוקדשים לעבודת ה', הרי הם נחשבים כשכירות אחת, ולכן השכר מגיע רק בסיומה, לאחר מאה ועשרים.

אבל הסבר זה אינו מספיק, כי הרי עיקר השכר על קיום המצוות אינו בגן עדן, אלא - כהכרעת תורת החסידות כשיטתו של הרמב"ן - בעולם התחייה, כאשר יקומו כולם בתחיית המתים. יוצא אם כן שהשכר נדחה עוד יותר, וישנם יהודים שכבר סיימו את זמן עבודתם בעולם לפני מאות שנים או יותר, ועדיין לא קיבלו את השכר על קיום המצוות. כיצד זה מתיישב עם מצוות התורה שלא לאחר את שכר הפועל?

ההסבר הוא על פי דברי אדמו"ר הזקן שמביא את מאמר חז"ל: "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים". תכלית בריאת העולם היא שהעולם הזה, התחתון ביותר, יזדכך עד שיוכל להיות בו דירה לגילוי אור ה'. מלאכה זו נמסרה לעם ישראל: כל מצווה מזככת עוד חלק בעולם, וכל יהודי מתקן את חלקו, וכאשר כלל נשמות ישראל משלימות את חלקן, העולם כולו נעשה מוכן לשלימות הגילוי בגאולה השלימה.

רק בסיום העבודה

לפי זה הדברים ברורים: עם ישראל אינם מקבלים שכר על עבודתם כמו שכיר, אלא כמו קבלן. השכיר מקבל את שכרו בכל יום, ואילו הקבלן מקבל את שכרו רק בסיום העבודה. כך גם כאן - השכר העיקרי יינתן רק כאשר תושלם המלאכה כולה, כשהעולם יזדכך ויוכשר להיות דירה להקב"ה בגאולה האמיתית והשלימה.

ובכל זאת מתעוררת שאלה נוספת: התורה מבטיחה לעם ישראל שפע על קיום המצוות, הגשם ירד בזמנו, התבואה תצמח ועוד. אם כך, כיצד הדבר מתיישב עם מה שהבנו כעת שעם ישראל הם כמו קבלנים, שאמורים לקבל את השכר רק בסיום העבודה?

אפשר היה להסביר שעם ישראל נחשבים לעבדים, והרי על האדון מוטל החיוב לספק את כל צרכיו של העבד, אבל הסבר זה אינו מתאים כאן כי חובת האדון לדאוג לעבד אינה קשורה לעבודת העבד, שהרי עבד אינו מקבל שכר כלל, ואילו ההבטחות שבתורה באות כתוצאה ישירה מקיום המצוות, מידה כנגד מידה.

לא קבלנות, שותפות

אלא יש לומר שעם ישראל הם לא רק כמו קבלנים אלא הם יותר מכך, הם בגדר "שותפים" שעשו שותפות עם הקב"ה שמסר להם את העולם כדי לפעול בו, ולזכך אותו. וכמו בשותפות - שני הצדדים נהנים מהרווחים תוך כדי העבודה, גם כאן, הקב"ה מתענג מכך שרצונו מתממש, ועם ישראל נהנים מגילוי האלוקות שנפעל כתוצאה מעבודתם.

לכן, בנוסף על השכר שיינתן בגאולה האמיתית והשלימה, כבר עכשיו זוכים ישראל להשפעות טובות וגשמיות, כהקדמה וטעימה מהשכר העתידי, בהתגלות הרבי שליט"א מלך המשיח תיכף ומיד ממש.

(על פי לקוטי שיחות חלק כ"ט עמוד 138)