לשמוח באמת בחג מתן תורה

על חג השבועות אומרת הגמרא: "הכל מודים בעצרת (חג שבועות) דבעינן נמי לכם (שצריך שיהיה גם להנאתכם, להנאת האדם) - מאי טעמא? (מהי הסיבה לכך?) יום שניתנה בו תורה הוא".

לגבי שבתות וחגים נחלקו בגמרא האם יהודי יכול להקדיש את היום כולו לרוחניות בלי אכילה ושתיה, או שמא חובה עליו לאכול, אבל גם מי שסבור שאין חובה לאכול ולשתות, מודה שבחג השבועות חייבים לשמוח גם בגשמיות, באכילה ושתייה.

שמחה גשמית בחג רוחני

אמנם להלכה נפסק שבכל החגים יש חובה של שמחה גשמית, ואסור לצום בהם, אך עדיין חג השבועות בולט בכך במיוחד, משום שבשאר החגים ישנם מצבים מיוחדים שבהם מותר להעביר את היום ללא אכילה, למשל אם אדם חלם חלום שמצער אותו, מותר לו לצום "תענית חלום" (בלבד) אף שזה יום חג, כי באותו מצב התענית עצמה נחשבת לו לעונג.

לעומת זאת, בחג השבועות - אפילו תענית כזו אסורה, וחייבים לשמוח באכילה ממש. מכאן רואים שדווקא בחג מתן תורה, יש חשיבות מיוחדת להנאה הגשמית, לאכול ולשתות.

דבר זה מעורר תמיהה: הרי דווקא פסח וסוכות הם חגים שמציינים ניסים של הצלה גשמית. פסח לזכר יציאה מעבדות לחירות, וסוכות לזכר ענני הכבוד שהגינו על עם ישראל במדבר. ואילו שבועות עוסק בציון עניין רוחני - קבלת התורה. אם כן, למה דווקא בשבועות - החג הרוחני ביותר - יש חובה לשמוח בשמחה גשמית, לאכול ולשתות?

כשהדומם קלט

כדי להבין זאת, צריך להתבונן במשמעות מצוות האכילה והעונג בחגים, שהרי לכאורה כל אדם יכול להתענג בדרכו שלו, ומדוע חכמים "הגבילו" זאת לאכילה ושתיה? אלא ההסבר הוא שהתורה דורשת שנשמח בימים אלו לא רק "בלב", אלא שנספק תענוג לגוף הגשמי, ותענוג לגוף מתבטא דרך אכילה, שתייה, לבוש חגיגי וכדומה.

מדוע? כי התורה ניתנה לנו דווקא כאנשים גשמיים, כנשמה בגוף, והמצוות נועדו בעיקר לברר ולקדש את הגוף שלנו. לכן, כאשר אנו מצווים להתענג הכוונה היא לעונג גשמי דווקא, כזה שהגוף מרגיש, באכילה ושתיה.

וכאן בא לידי ביטוי עומק החידוש שבחג השבועות:

מתן תורה חידש חידוש שלא היה כמותו קודם לכן. לראשונה נוצר גשר המחבר בין רוחניות וגשמיות. הדברות שיצאו מאת ה' בעשרת הדיברות לא השפיעו רק על בני ישראל, אלא חדרו בכל פרט בבריאה, כולל בחיות, צמחים ואבנים, וכתיאור המדרש "ציפור לא צווח, שור לא געה, העולם שותק ומחריש" - כי אפילו הדומם קלט את דבר ה'.

שותפות מלאה

חג השבועות לא מציין רק את קבלת התורה, אלא את העובדה שהתורה נועדה לחדור בכל פרט במציאות, ולכן, בחג הזה אי אפשר להסתפק בהתרוממות רוחנית אלא צריך שגם הגוף יהיה שותף מלא לשמחה, כי גם הוא צריך לקבל את התורה.

גילוי האלוקות בכל פרט שהיה במתן תורה הוא רק טעימה ממה שיהיה בשיא השלימות בקרוב ממש בגאולה האמיתית והשלמה - שאז הקדושה לא תהיה רק עניין רוחנית, אלא תחדור בגלוי בכל פרט ופרט בעולם הזה, בצורה הגלויה ביותר, וכולם יוכלו לראות זאת בעיניים גשמיות - על ידי הרבי שליט"א מלך המשיח, תיכף ומיד ממש.

(על פי לקוטי שיחות חלק כ"ג עמוד 27)