מצוות תפילין

מקור המצווה הוא בפסוק (החוזר על עצמו מספר פעמים בתורה, כל פעם בניסוח מעט שונה) "והיה לך לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך". חז"ל קיבלו ממשה רבינו שהכוונה לשני "בתים" (קוביות) מרובעים המכילים בתוכם ארבעה פרשיות מהתורה.

ביצוע המצווה כיום הוא בדרך כלל בבוקר בזמן תפילת שחרית לאחר לבישת הטלית. מצוה זו מוטלת על הגברים מגיל 13 ואילך והיא המסמלת בעיקר את כניסתו של נער הבר מצווה לגיל מצוות.

למצווה שני חלקים: "תפילין של יד" ו"תפילין של ראש". כל אחד מהם הוא "בית" (קובייה מעור בהמה הצבועה בשחור) שבתוכו "פרשיות", כאשר סביבו מגולגלות ה"רצועות" (גם הן מעור בהמה), באמצעותן כורכים את התפילין סביב היד ועל הראש.

ה"פרשיות" הן ארבעה קטעים מהתורה העוסקים במצוות תפילין: "קדש לי כל בכור" (שמות יג), "והיה כי יביאך" (שמות יג), "שמע ישראל" (דברים ו), "והיה אם שמוע" (דברים יא).

ב"תפילין של יד" הפרשיות כתובות על קלף אחד ארוך המונח בתוך ה"בית", וב"תפילין של ראש" הן כתובות על ארבעה קלפים ומונחים בארבעה תאים נפרדים בתוך ה"בית".

את התפילין של ראש מניחים קצת מעל המצח באמצע, ואת התפילין של יד מניחים על הזרוע השמאלית.

בזמן שהתפילין על האדם הוא חייב לנהוג בקדושה ולהקפיד על גוף נקי ומחשבה טהורה. כמו כן יש לשמור על כבוד התפילין, שלא יפלו על הרצפה ושלא יתבזו.

אמרו חז"ל: "כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו, וציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו, מוחזק הוא שלא יחטא, שהרי יש לו מזכירים רבים, והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא".

הרבי שליט"א מלך המשיח עורר ועודד את את כל עם ישראל בכלל ואת החיילים אנשי הצבא במיוחד להשתדל ביותר במצות תפילין, כיון שיש בה סגולות לאריכות ימים, להטלת פחד על האויבים ולניצחון במלחמה באופן של "וטרף זרוע אף קדקוד".