ניגוני חב"ד: העולם של הנשמה

המפגש עם ניגוני חב"ד, הוא מפגש שגרתי בחייו של יהודי. לאו דווקא שהוא יקרה בבית חב"ד, או בשמחה דתית, זה יכול להיות בכל מקום אפשרי. ניגוני חב"ד כבר מזמן הגיעו לכל במה ולכל עדה, סגנון ומגזר - כי בנשמה כולם מרגישים, והניגון מוחבר עמוק בפנימיותה של הנשמה.  

הנגינה החב"דית שהופיעה יחד עם התגלות תורת חב"ד בשנת תקל"ב [1772] ברוסיה הרחוקה גילתה אז נימה חדשה בנגינה החסידית - נימה עמוקה ואצילית. 

בעצם, מה שהתגלה בלימוד התורה וקיום המצוות, התגלה גם בעולם הנגינה. בעל התניא - רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד גילה לכל את הפנימיות והנשמה שבתורה ואת פנימיות נשמת הניגון. 

ניגוני חב"ד הבולטים במגזר הכללי הם ארבע בבות, א-לי אתה, צמאה לך נפשי, ופרצת ועוד. אחת הסיבות לקליטת הניגונים בכל מגזרים היא בכך שחב"ד הפיצה את ניגוניה בקלטות, עוד בשנים הראשונות בהם היה ניתן לעשות זאת כפי שהורה אז הרבי שליט"א מליבאוויטש מלך המשיח - זו כמובן סיבה טכנית בלבד מעבר לנשמתיות הסוחפת של ניגוני חב"ד . 

חסידי חב"ד מאז ומעולם השתמשו בניגונים ככלי להפצת היהדות, כמובא בספרים הקדושים שהיכל התשובה שוכן בסמיכות להיכל הנגינה. אכן, הניגון מרומם ומזכך את הנפש למעלה מעלה. 

כבר בעת הביקורים הראשונים בקיבוצים, בשנים בהם הקיבוצים היו בסיס להתנגדות מוחלטת לכל דבר שנדף ממנו ריח של יהדות - השתמשו החסידים בניגונים. ניגוני הנשמה והשמחה ריככו מעט את ההתנגדות.

אירועים אלו היו נערכים בתיאום מלא עם הנהלת הקיבוץ כערבי פולקלור ומוזיקה, חסידי חב"ד היו מגיעים לקיבוצים וליישובים בקבוצות שכללו נואם בעל כושר דיבור, חסיד שיודע לשיר מהנשמה ומספר פעילים שיסייעו להלהיב את הקהל. 

באירועים גדולים יותר שנערכו ביישובים העירוניים, התגבשה קבוצה גדולה יותר ופעמים אף היו מופיעים בהרכב מלא של הופעה חב"דית עם תזמורת ומקהלה.

האירועים כללו בדרך כלל קטעי שירה והסבר סביב הניגון ומשמעותו, וכן שיחות עומק קצרות על מהות תורת החסידות ותכלית האדם בעולמו. אירועים אלו זכו להצלחה רבה, והיה להם ביקוש רב בקרב כל סוגי הקיבוצים והיישובים ברחבי הארץ - בעקבותיהם התקרבו רבים לאורה של תורת החסידות והחלו להקפיד על אורח חיים יהודי.

מסופר על בעל התניא שבאחת הפעמים בהם כמה ממתנגדיו באו לשאול אותו שאלות סבוכות  - בכדי לבדוק האם אכן נכונה השמועה בדבר גאונותו הגדולה, החל בעל התניא לנגן ניגון מיוחד, הניגון העמוק שרומם את השואלים לרובדים נפלאים - ענה מעצמו תשובות לכל השאלות הקשות, וסחף את המקשים להצטרף לקהל תלמידיו.   

הניגון החב"די בנוי מרגש הלב ודביקות הנפש בבורא ולפיכך לרוב הוא אינו זקוק למילים. אדרבה, המילים מגבילות אותו. בניגון בא לידי ביטוי רגשות שאין בכח הדיבור לגלות - כפי שהתבטא פעם בעל התניא שהניגון הוא קולמוס הנפש. 

ניגונים רבים מהם הולחנו בעת בה חסיד עמד בתפילה לאלוקיו. שקוע במחשבות, התבוננות והכרת בגדלות הבורא, היוצרים וכסוף ותשוקה לקיים רצונו בכל מצב וכשלאחרי הכל נזכר החסיד במצבו הרוחני - מתפרצת מלבבו צעקה פנימית המתבטאת בקול נגינה רגשית בהתלהבות יתרה וזעקת הנפש המביעים את כיסופיו ותשוקתו להתרומם לחיים רוחניים עילאיים יותר. 

ניגונים נוספים מתפרצים דווקא בעת שמחה. כשחש החסיד בשמחתו של הרבי, בשמחת חבריו או בכלל בזכות הגדולה לחיות כיהודי - השמחה מרקיעה שחקים ומתרוממת אל על בניגון קצבי ומקפיץ. 

באחד מפתגמיו כותב הרבי שליט"א מלך המשיח: "ניגון חסידי מחזק את התקווה והביטחון, מביא שמחה ומעמיד את הבית ואת בני הבית בקרן אורה".

אין יותר ראוי מלסיים כתבה העוסקת בניגוני חב"ד, בניגון שהפך זה מכבר להיות ההמנון של חב"ד, ולא רק של חב"ד אלא של עם ישראל בעולם כולו: "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד" - כשמילים אלו לא רק נאמרות אלא באות לידי ביטוי גם בשיר, ניתן לחשוב יותר ולהפנים את החיבור בינינו ומלך המשיח שיבוא ויגאלנו בפועל ממש, אז נזכה לשיר לה' "שיר חדש" בגאולה האמיתית והשלימה!