אמירת מודה אני כל יום בבוקר

‏"מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם שֶׁהַחַזֶּרֶת בִּי נָשַׁמְתִּי בְּחֶמְלָה רַבָּה אֱמוּנָתֵךְ" הוא משפט קצר אותו נוהגים לומר מידי בוקר, מיד לאחר הקימה.

תוכנה של תפילה זו הוא ההודאה לבורא על כך שהחזיר לנו את הנשמה כאשר אנו מתעוררים משנתינו. על פי מקורות חז"ל, השינה נחשבת כמיני-מיתה והחזרת הנשמה לגוף בבוקר היא כמו תחיית המתים.

זו הסיבה שאת המשפט מסיימים עם המילים "רבה אמונתך", כי בכך אנו מכריזים על אמונתינו בתחיית המתים המליאה, בגאולה האמיתית והשלימה.

תפילה יכולה וצריכה להיאמר לפני שהאדם נוטל את ידיו בבוקר. הטעם הפשוט לכך הוא כי אין בה קדושה, שכן לא מוזכר בה שם ה'. אך בתורת החסידות מבואר כי "מודה אני נאמר אפילו בידיים טמאות, לפי שכל הטומאות שבעולם אינן מטמאות את ה'מודה אני' של היהודי". כלומר – 'מודה אני' היא התפילה הגבוהה והנעלית ביותר, ולכן היא יכולה להיאמר בכל מצב.

בשבת פרשת תולדות תשנ"ב, אמר הרבי שליט"א מלך המשיח כי הזמן בו יהודי קם בבוקר מסמל את גילוי עצם נשמתו, דבר המתבטא במציאותו של היהודי עצמה, עוד לפני שהוא עושה פעולה כלשהי. וגילוי עצם נשמת היהודי קשורה לגילויו של מלך המשיח, שכולל בתוכו את נשמות כל ישראל.

זו הסיבה שחסידי חב"ד רבים נוהגים לומר מיד בקומם בבוקר (אפילו לפני אמירת מודה אני) את הכרזת "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד", הכרזה המגלה את מציאותו של מלך המשיח בעולם.