קידוש לבנה

קידוש הלבנה, או בשמו הקדום יותר "ברכת הלבנה", הוא מנהג יהודי קדום לצאת אל תת כיפת השמים ולבדך ברכה מיוחדת על התחדשות הירח במחזור החודשי. הברכה נאמרת כהודאה לה' על חידוש הירח מידי חודש.

ברכה זו היא אחת מהברכות שנוהגים לברך על ראיית תופעת טבע (כברכת הקשת, ברכות הברק והרעם והברכה על ראיית האוקיינוס).

זמן אמירתה המדויק הוא בין יום ג' (או ז') בחודש, עד תחילת יום ט"ו בחודש, הזמן בו הירח הולך וגדל.

חלקה העיקרי של הברכה מכיל הודאה לה' על כך שברא את צבא השמים ודואג לתפקודם הרציף:

בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרוֹ בָּרָא שְׁחָקִים. וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם. חֹק וּזְמַן נָתַן לָהֶם שֶׁלֹּא יְשַׁנּוּ אֶת תַּפְקִידָם. שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם. פּוֹעֵל אֱמֶת שֶׁפְּעֻלָּתוֹ אֱמֶת. וְלַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ, עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בָטֶן שֶׁהֵם עֲתִידִים לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה ה'. מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים:

בנוסף למשמעותה הפשוטה של ברכת הלבנה, לברכה זו משמעויות עמוקות יותר – במדרשים מובא כי הלבנה מסמלת את עם ישראל (ביחס לשמש המסמלת את אומות העולם), כאשר המחזור החודשי של הלבנה מסמל את הזמן בו עם ישראל נמצא בגלות והזמן בו הוא חוזר לארצו בגאולה השלמה.

על פי תורת החסידות, הלבנה מסמלת את ספירת המלכות, שמתייחסת לעם ישראל בכלל ובמיוחד לדוד המלך ולמלך המשיח.

הרבי שליט"א מלך המשיח מחדש כי בברכת הלבנה ישנה סגולה מיוחדת לזירוז התגלותו של מלך המשיח, ביחוד כאשר היא נערכת ברוב עם, בשמחה ובריקודים ומתוך כוונה לזירוז הגאולה. הדבר מודגש במיוחד בדורנו, בו הרבי שליט"א כבר התגלה והכריז על עצמו כמלך המשיח וחסרה רק שלימות התגלותו בגאולה האמיתית והשלמה.

דבר זה מודגש בכך שלאחר הברכה נוהגים לומר שלש פעמים את הפסוק "דוד מלך ישראל חי וקיים", שמסמל את נצחיות מלכות בית דוד ושלימותה בהתגלות מלך המשיח.