סעודה שלישית והגאולה האמיתית והשלמה

בפרשת בשלח מופיע רמז לשלוש סעודות השבת, כפי שלמדו חז"ל מהפסוק העוסק ב'מן': "ויאמר משה אכלוהו היום, כי שבת היום לה', היום לא תמצאוהו בשדה". מכך המילה היום מופיעה שלוש פעמים, למדו חז"ל שיש חובה לאכול שלוש סעודות בשבת.

אולם, בנוגע לסעודה השלישית קיימת מחלוקת בין הפוסקים האם יש חיוב לקבוע אותה בסעודה של ממש הכוללת אכילת לחם, או שמספיק לציין סעודה זו באכילת מזונות או אפילו באכילת פירות.

אדמו"ר הזקן פוסק להלכה ב"שולחן ערוך" שאין להסתמך על הדעות המקילות מלבד במקרים שאין ברירה, כגון שאדם שבע מאוד ואינו מסוגל לאכול לחם. מנגד, אנו רואים שמנהג רבותינו נשיאי חב"ד הוא שלא ליטול ידיים לסעודה שלישית, והטעם לכך נרמז באותו פסוק: "היום לא" - היינו שבסעודה זו אין אכילה של לחם.

סעודה מעין הגאולה

הטעם הפנימי לכך שבסעודה שלישית אין נוטלים ידיים לסעודה, מבואר בחסידות, שהסעודה השלישית רומזת על הגאולה האמיתית והשלימה, שבה לא יהיה צורך באכילה ושתייה, שכן החיבור בין הנשמה לגוף יהיה בדרך נעלית יותר מאשר על ידי אוכל, ולכן בסעודה שלישית, שהיא מעין הגאולה השלימה, אין חיוב לאכול לחם. 

אך יש להבין: תורתנו הקדושה היא תורה אחת, וכל חלקיה - כולל פנימיות התורה - תואמים זה לזה ועולים בקנה אחד, אם כן כיצד מנהג רבותינו נשיאנו מתיישב עם ההלכה הקובעת שמי שאינו אוכל לחם בסעודה הרי הוא מחסיר ממצוות עונג שבת?

אסור להצטער

ישנו כלל הלכתי בשולחן ערוך לגבי סעודות שבת ש"אדם שהאכילה מזקת לו, שאז עונג הוא לו שלא לאכול, אין צריך לאכול כלל, וכמעט שאסור לו לאכול שלא יצטער בשבת".

מהלכה זו מובן שכל חיוב האכילה בשבת נובע ממצוות 'עונג שבת', ולכן כאשר האכילה גורמת לאדם צער ואין הוא אוכל, אין זה שהוא מקל חס ושלום בעונג שבת, אלא אדרבה - אין עליו חיוב כלל לאכול בשבת.

לפי זה יש לומר שכאשר יהודי יודע באמונה שלימה שזמן סעודה שלישית הוא מעין הגילוי של העולם הבא ש"אין בו לא אכילה ולא שתיה", הרי שאכילת לחם מהווה צער עבורו, ולכן לפי ההלכה אסור לו להצטער ולאכול לחם, ועליו להסתפק בטעימה בלבד.

מעלת הגוף של היהודי

אך עדיין יש להבין: אם סעודה שלישית מבטאת את זמן הגאולה שבו אין אכילה, מדוע בכל זאת יש עניין לטעום מזונות או פירות? הביאור: כאשר נאמר שבעולם הבא "אין בו לא אכילה ולא שתיה", אין הפירוש שמעלת גוף היהודי תאבד ויישאר רק המימד הרוחני, אלא שהחיבור בין הגוף והנשמה לא יהיה תלוי באכילה ושתיה, אך עם זאת מעלת הגוף תישאר.

וכפי שתורת החסידות פוסקת כשיטת הרמב"ן, שלפיה העולם הבא יהיה דווקא כ"נשמות בגופים" - כלומר, המציאות הגשמית תישאר גם בגאולה, אלא שהיא תהיה נעלית יותר מכפי שהיא מוכרת לנו כיום.

ומכיוון שבזמן סעודה שלישית אנו חווים מעין הגילוי של הגאולה, לכן יש צורך בטעימה כלשהי, כדי להדגיש שמעלת הגוף תישאר ולא תיעלם, שלכן גם הגוף מקבל את חלקו בסעודה שלישית.

זהו הביאור למנהג רבותינו נשיאנו שהרגישו את גילוי הגאולה בזמן סעודה שלישית ולכן לא אכלו לחם, וכך גם ההולכים בדרכם נוהגים כך, שבכך ניכרת ומודגשת מעלת הגוף שתהיה בגלוי עוד יותר בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

(על פי לקוטי שיחות חלק כ"א עמוד 84)