טבילת העולם לקראת הגאולה

המבול שהציף את העולם והשמיד כל חי על פני האדמה - מלבד מי שנכנס לתיבת נח - מקבל במדרש משמעות מפתיעה.

חז"ל אומרים שבתחילת הבריאה, כאשר העולם כולו היה מכוסה במים, והיבשה טרם נראתה, היה העולם במצב נעלה שבו המים שיבחו וקילסו את ה'. ובימי נח, כאשר בני האדם השחיתו את דרכם, אמר הקב"ה (תוכן): "יפנו בני אדם את מקומם ויבואו המים, ויאמרו שירה כמו שהיה בתחילה".

המבול - חיובי או שלילי?

דברים אלו מפתיעים ביותר, כי לפי זה מובן שהמבול היה דבר חיובי ביותר, ועל ידו העולם התעלה למדרגה רוחנית גבוהה כבראשית הבריאה. כיצד זה מתאים עם הסיפור הפשוט שמי המבול באו כעונש על החטאים של בני האדם (וכפי שמבאר אדמו"ר הזקן שמי המבול היו כמו מי מקווה שטיהרו את העולם מהחטאים הרבים של דור המבול), ולא כעניין חיובי וטוב מצד עצמו?

להבנת הביאור יש להקדים את דברי חז"ל הידועים ש"אלפיים שנה קדמה תורה לעולם". חז"ל לא התכוונו חלילה לבטל את המשמעות הפשוטה של האירועים או הציווים שבפסוקים. הסיפורים, הציוויים והמאורעות שבתורה התרחשו כפשוטם ממש, אלא שמעבר לפשט יש בהם גם רובד פנימי ועמוק יותר, כפי שהתורה נלמדת בעולמות העליונים.

ומכאן נובעת נקודה יסודית נוספת: מכיוון שלא יוצא מה' שום דבר רע, מוכרחים לומר שגם הדברים שבתורה שנראים כלפי חוץ כשליליים - כמו עונשים, קללות או חטאים - בפנימיותם הם טוב גמור ממש.

רובד פנימי

אפשר להבין זאת עם דוגמה פשוטה: אבא שאוהב את בנו מאוד, לפעמים מוכרח להעניש אותו., לא כי אהבתו אליו פסקה, אלא מפני שאכפת לו והוא רוצה לחנך אותו ולכוון אותו לדרך הנכונה, וככל שהאהבה שלו לבנו גדולה יותר, כך גם "העונש" יכול להיות חזק יותר. כך גם בתורה ישנם דברים שנראים בחיצוניות כדברים שליליים אך בפנימיותם הם טוב בתכלית.

בכך מובן גם הסיפור הידוע: כשאדמו"ר האמצעי שמע את קללות פרשת כי-תבוא שלא מפי אביו אדמו"ר הזקן, הוא חש בכאב לב, עד שכתוצאה מכך התעוררה שאלה האם הוא יוכל לצום ביום כיפור. כששאלו אותו מדוע הוא נחלש כל כך והרי קוראים את התוכחות הללו בכל שנה, ענה: "כשאבא (אדמו"ר הזקן) קורא, זה לא נשמע קללות". כאשר הרבי קורא, נשמע רק התוכן הפנימי, שכל הקללות הן בעצם ברכות.

העולם עצמו

על פי זה מתבאר עומק עניינו של המבול: זה שהמבול בא להעניש את דור המבול, ולטהר את הארץ מהחטאים, הרי זה רק כפי שקוראים את התורה בצורה הפשוטה, אבל מכיוון שסיפור המבול כתוב בתורה, מוכרחים לומר שיש פה רובד נוסף עמוק יותר, שאותו מלמדנו המדרש, שהמציאות של מי המבול הייתה תוספת ועליה בקדושה בעולם, שהתעלה למצב של ראשית הבריאה.

אבל תכלית העניין היא שטהרת העולם תשפיע עליו באופן שגם היבשה תשיר ותגלה את כבודו של הקדוש ברוך הוא, ולכן לאחר המבול נשבע הקב"ה ש"לא יהיה עוד מבול לשחת הארץ", כי תכלית הכוונה האלוקית היא שהעולם יישאר במציאותו, בלי שיבוטל. וכלשון היעוד "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", שהארץ עצמה תגלה זאת, כפי שיהיה בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

(על פי לקוטי שיחות חלק ל' עמוד 16)