מתחילים עם העבודה הנעלית

על הפסוק שבתחילת פרשתנו "ואתחנן אל ה' בעת ההיא", כותב רש"י "אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם... דבר אחר, זה אחד מעשרה לשונות של תפלה".

כידוע מתייחד פירושו של רש"י בכך שלמרות שהוא מכוון בראש ובראשונה לפשוטו של מקרא, ומותאם גם ל"בן חמש למקרא", הנה יחד עם זאת, טמונים בו עניינים עמוקים ביותר, בבחינת "סוד שבתורה", "יינה של תורה". מבחינה זו, לכאורה אינו מובן סדר שני הפירושים הנ"ל ברש"י למילה ואתחנן: א. לשון "מתנת חינם" ב. לשון תפילה.

עבודה או מתנת חינם

המושג "תפלה" במובן הרחב, מורה על כללות עבודת הנברא הנמצא למטה ומתייגע להתעלות למעלה. מושג הידוע בתורת החסידות במילים - "אתערותא דלתתא" - התעוררות הבאה מלמטה, מצד הנברא.

לעומת זאת, המושג "מתנת חנם" שבאה מאתו יתברך, מורה על ההמשכת שפע הבאה מלמעלה ושהינה באין-ערוך לעבודת המטה - "אתערותא דלעילא" - התעוררות הבאה ממקור כל כך נעלה שאין עבודת הנברא - ה"אתערותא דלתתא" מגיעה לשם. וכדברי אדמו"ר הזקן ב"לקוטי תורה": שעניין ה"מתנת חנם", "חנם מן המצוות", הוא "בחינה גבוהה ונעלית מאד למעלה מעלה מבחינת המצוות, שאין המצוות מגיעות שם".

עניין זה נרמז גם בפסוק הבא "אתה החלות להראות את עבדך", "אתה הוא המתחיל, מעצמך, כי הוא בחינת אתערותא דלעילא שלמעלה מאתערותא דלתתא".

איך להתחיל כל כך גבוה?

וצריך להבין: כיון שסדר עבודת ה', הוא מן הקל אל הכבד - צריך היה רש"י להקדים תחלה את הביאור בעניין התפלה, ורק לאחר מכן להוסיף ענין נעלה יותר, "מתנת חנם" הרומזת לדרגה הנעלית יותר?

ובפרט שפירוש זה מכוון גם לדור האחרון, דור עקבתא דמשיחא הנמצאים בדרגא נמוכה, שלכן, גם העבודה היא בדרגה נמוכה - איך יכולים להתחיל מיד בענין הכי נעלה "מתנת חנם"?

והמענה לזה נעוץ בהבנת הקשר המיוחד שבין הקב"ה, עצמותו ומהותו יתברך, עם כל יהודי ויהודי.

על כל אחד ואחד מישראל נאמר כי הוא בן אברהם יצחק ויעקב - כמאמר רבותינו ז"ל "אין קורין אבות אלא לשלשה", והכוונה היא שניכר בכל אחד מישראל המשך פעולת האבות - כמו שכתוב "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו . . ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". ובעומק יותר - שכל אחד ואחד מישראל הוא בנו יחידו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, כמו שכתוב "בני בכורי ישראל" ו"בנים אתם לה' אלקיכם".

ולכן, גם במעמד ומצב הירוד ביותר, גם בזמן של עקבתא דמשיחא, כשעיקר העבודה היא בדרגה נמוכה כו' (לא רק שמגיע להם גם שכר שבאין-ערוך להעבודה, אלא יתירה מזה) - מתחילים עם השכר שבאין-ערוך, ככתוב: "ושמר ה' אלקיך לך את הברית .. אשר נשבע לאבותיך", מצד ההתקשרות העצמית של בני ישראל עם הקב"ה שלמעלה מטעם ודעת.

מתחילים בהכי נעלה

ועל דרך זה בפרשת ואתחנן - שמתחילים עם הענין הכי נעלה של "מתנת חנם", ומדגישה התורה "אתה החילות", "אתה הוא המתחיל מעצמך", ועד ל"אתה" האמיתי, מהותו ועצמותו יתברך ממש, שלגביו כל הגילויים וההמשכות הם באופן של "מתנת חנם"; ורק לאחרי זה בא הענין של "עשר לשונות של תפלה" - כלומר, להמשיך את הגילוי הכי נעלה של "מתנת חנם", שיומשך ויחדור בכל פרטי הדרגות שבעבודת האדם, בכל עשר כחות נפשו.

(על פי שיחת שבת פרשת ואתחנן, שבת נחמו, ה'תשמ"ט)