הרעב הרוחני של דור הגאולה

כשקוראים את פרשת וירא קשה להתעלם מההקשר הרחב של הסיפור. אברהם אבינו בגיל 99 שנים, זמן קצר לאחר שמל את עצמו ואת כל אנשי ביתו, ביום השלישי - שאז קושי הכאב עומד בשיא, יושב בפתח האוהל "כחום היום" כדי לראות אולי בכל זאת יחלוף אדם אחד שיוכל להכניסו לביתו, להאכיל ולהשקות אותו ולהשפיע עליו להכיר בבורא העולם.

אברהם אבינו לא מסתפק בעשרות שנים של עיסוק בהפצת האמונה בא-ל אחד, בהם הלך והסתובב מעיר לעיר ומממלכה לממלכה והכריז בפי כל שיש אלוקים, אלא אפילו בגיל כה מבוגר, ביום כל כך חם ובזמן שבו הוא מתאושש מברית המילה, גם אז הוא התמסר כדי לנסות להשפיע על עוד מישהו להאמין שיש בורא לעולם.

הכנסת אורחים - גשמית ורוחנית

'תורה' זה מלשון הוראה, זאת אומרת שסיפורי התורה אינם עוד סיפורים על מה שהיה בהיסטוריה אלא הם מהווים הוראות עבורנו כיצד עלינו להתנהג בחיי היום יום, במיוחד בזמן שבו אנו קוראים ולומדים את הדברים בכל שנה ושנה. כאשר אנו קוראים על הכנסת האורחים המופלגת של אברהם אבינו, מובן כיצד כל אחד צריך גם הוא להשתדל בהכנסת אורחים מתוך זריזות ובסבר פנים יפות.

כשם שהדברים אמורים לגבי הכנסת אורחים גשמית, הגומלת חסד עם הגוף, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר על הכנסת אורחים רוחנית, על ידי הפצת התורה והיהדות, והפצת מעיינות החסידות, שעל ידי זה גומלים חסד עם הנשמה, ומקרבים אותה לגילוי של "וירא אליו ה'", כמו שזכה אברהם אבינו, שלזה שייך כל אחד מישראל.

במילים פשוטות: בזמננו ישנם יהודים "רעבים" ו"צמאים" למזון רוחני, וכלשון הפסוק על זמן ביאת המשיח "לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'", ולכן חובתו וזכותו של כל יהודי לתת לאותם יהודים את מבוקשם, על ידי הפצת תורה ומצוות ומעיינות החסידות.

פיקוח נפש

יכול מישהו לחשוב - מה כל כך נחוץ שהוא ימשיך ויעסוק בזה לאחר שהוא כבר עסק רבות בהפצת המעיינות וקירב יהודים רבים לתורה ומצוות?

את התשובה לכך אנו מקבלים מאותה התמסרות של אברהם אבינו, שלא התחשב במצב שלו, ולא הסתפק בהישגים שכבר זכה לעשות, אלא יצא למצוא עוד אדם כדי לקרבו לאמונה בה'. ריבוי ההישגים גם לא יועילו לאותו יהודי שנמצא במצב של "פיקוח נפש", הרעב וצמא לדבר ה', ולכן מובן כמה נחוץ ודחוף שכל יהודי יעסוק בזה ככל יכולתו!

ובפרט שנשיא דורנו הכריז ומכריז עד היום הזה שזהו צו השעה ותפקידו של דורנו להפיץ את המעיינות ולהכין את העולם לקבלת פני משיח צדקנו!

לכל אחד, בכל מקום

את גודל ההתמסרות לכך ניתן ללמוד ממה שמסופר בהמשך הפרשה, אודות 'עקידת יצחק'. עקידת יצחק מסמלת יותר מכל את המסירות נפש לקדוש ברוך הוא, כאשר אברהם אבינו היה מוכן להקריב את הדבר החשוב ביותר כדי לקיים את רצונו של הבורא. כך צריך לפעול כל אחד כדי להפיץ את התורה והמעיינות לכל מקום ולכל אחד.

והעיקר הוא שתיכף ומיד יזכה כל יהודי לקבל את הגילוי של "וירא אליו ה'" בפועל ובגלוי ממש, בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, שיבוא ויגאלנו תיכף ומיד ממש.

(על פי שיחת שבת פרשת וירא תשמ"ט)