גם מלך וגם רב

כחלק מההכנות למתן תורה מסיימים השבת ללמוד את המחזור הראשון של פרקי אבות, שנלמדו בשבתות שבין פסח וחג השבועות.

בעת כתיבת המשנה מסכת אבות מנתה רק חמישה פרקים, אלא שלאחר מכן הוסיפו חכמים פרק נוסף - "ברייתא" - העוסקת ביוקר וחשיבות לימוד התורה (ברייתא הוא כינוי למאמרי התנאים שלא הוכנסו בתוך סדר המשניות אלא נותרו בחוץ, ולכן שמם הוא "ברייתא" - "בר" הוא "חוץ"). וצריך להבין: מהו הטעם שדווקא בשבת שלפני חג השבועות לומדים ברייתא, שהיא בדרגה נמוכה יותר מהמשניות?

ניגודים קיצוניים

מוכרחים לומר שאין זה רק פתרון טכני לשם הצורך בפרק נוסף לשבת השישית שלפני חג השבועות, אלא ישנו גם טעם והסבר פנימי לכך.

התורה מורכבת משני ניגודים קיצוניים. מצד אחד היא חכמתו של הבורא, דבר נשגב ונעלה לאין קץ משכל של נברא, אך מצד שני התורה ירדה למטה אל העולם הגשמי והחומרי, שלכן הלכות רבות בתורה מלובשות דווקא ברובד הגשמי ביותר.

ולא רק שמצד הבורא ירדה התורה אל העולם הגשמי, אלא גם מצד הנברא נדרש מכל יהודי להוריד את התורה אל תוך חייו, כך שהיא תיקלט בשכלו הגשמי ומשם גם תשפיע על מחשבותיו, דיבוריו ומעשיו. והחידוש הוא שגם בירידתה למטה נשארת התורה בכל התוקף שלה בדיוק כפי שהיא נמצאת למעלה, ללא שום שינוי.

בלי שינוי, גם למטה

החידוש הזה משתקף בפרק השישי של פרקי אבות:

למרות שזהו פרק של 'ברייתות', פותח הפרק במשפט "שנו חכמים בלשון המשנה", כלומר - למרות שתוכן הפרק הוא מאמרי חז"ל בדרגה נמוכה ממשניות כי הם נשארו מחוץ לסדר המשניות, הרי שבמשך השנים חיברו חכמים את פרק זה ביחד עם המשניות, ומאז נהיה לדברים אלו תוקף וקדושה בדיוק כמו של המשניות.

עניין זה מתחבר עם הכלל המובא בפרק הראשון של פרקי אבות אודות סדר השתלשלות התורה ממשה רבינו "משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע" וכן הלאה, עד לנאמר בהמשך המשנה - "ועשו סייג לתורה", שבכח החכמים שבכל דור לקבוע תקנות והוראות, ומתוקף כוחם נעשים הם חלק מן התורה.

זהו חיבור שני הקצוות שבתורה - מצד אחד היא נשארת ללא שינוי, ומצד שני היא יורדת עד למטה, ולכן לומדים את הפרק הזה דווקא קודם מתן תורה.

איחוד בין הקצוות

עניין זה מודגש במיוחד אצל משה רבינו ואצל משיח צדקנו:

בדורות המאוחרים התחלקה ההנהגה בעם ישראל לשני תפקידים - המלך והנביא, וההבדל ביניהם הוא שעל המלך מוטל לדאוג להנהגה הגשמית של העם, ואילו הנביא מתמקד בעיקר בפן הרוחני ובחיבור של עם ישראל עם הקב"ה.

אך משה רבינו חיבר בתוכו את שני התפקידים, והוא לא דאג רק לרוחניות של עם ישראל אלא גם לצרכיהם הגשמיים. וכך גם אצל משיח צדקנו, שהוא גם מלך וגם רב, ותפקידו הוא לדאוג לא רק לעניינים הרוחניים.

ונקודת הרעיון בחידוש זה של משה רבינו ומשיח צדקנו הוא כפי שהוסבר קודם, שתכלית הכוונה היא שכח התורה ירד ויחדור עד לדרגות הנמוכות ביותר, כפי שיתגלה בפועל בגאולה האמיתית והשלימה איך שכל העולם חדור באלוקות במוחש - וכל זה תיכף ומיד ממש.

(על פי ספר השיחות תשמ"ט ע' 479)