מאחורי הטענה 'למה נגרע?!'

איך נולד "פסח שני"? כאשר עם ישראל יצא ממצריים וערך את חג הפסח במדבר באו אל משה מספר יהודים ובפיהם טענה: מאחר והם טמאים ואין להם אפשרות להיטהר קודם חג הפסח "למה נגרע מהקריב קרבן ה'" - מדוע שתימנע מהם הזכות לקיים מצווה כה חשובה כהקרבת קרבן הפסח במועדו?

הקדוש ברוך הוא אכן קיבל את הטענה, ובעקבות כך נקבע שמי שלא יהיה טהור בי"ד בניסן יוכל להקריב את קרבן הפסח בחודש שלאחר מכן - בי"ד באייר, פסח שני.

בזמן אחד ובמקום אחד

כאשר מתבוננים בטענת אותה קבוצה נשאלת השאלה: מדוע נקודת המוצא של טענתם הייתה ההודעה שהם אינם טהורים? לכאורה היה מתאים יותר להציג את הטענה הפוך: מכיוון שהם מאוד רוצים להקריב את קרבן הפסח, יש למצוא פתרון גם עבור הטמאים.

אלא שבסיפור זה טמון מסר עמוק:

הקורבנות נחלקות באופן כללי לשני סוגים. יש את "קורבנות היחיד" אותם מצווה כל אדם להקריב בעקבות אירועים ומיקרים שונים שקרו עימו, ויש את "קורבנות הציבור" אותם מקריב נציג אחד הנשלח על ידי כלל הציבור.

אך שונה מכך הוא קרבן פסח המכיל בתוכו גם מאפיינים של קרבן היחיד וגם של קורבנות הציבור. מצד אחד הוא קרבן שכל יחיד ויחיד מחויב בו, אך מצד שני כולם מחוייבים להקריבו דווקא בזמן אחד ובמקום אחד - כל ישראל יחד.

למה נגרע?!

וזו הייתה טענת הטמאים שבאו אל משה:

לכאורה מצוות קרבן פסח אינה יכולה להתקיים בשלימותה: מצד אחד כל יהודי מצווה להקריב את הקורבן, ולשם כך עליו להיות טהור, אך מצד שני - עם ישראל הינו עם גדול, וכברכת הקדוש ברוך הוא "לא ייספר מרוב", ועד שיש בו מיליוני אנשים, ולכן - טענו אותם אנשים - בלתי אפשרי שלא ימות אף יהודי (ח"ו) בסמיכות לחג הפסח, וכתוצאה מכך יהיו בכל שנה יהודים ספורים שמחובתם יהיה להתעסק עם 'כבוד המת', ומשום כך תישלל מהם האפשרות להקריב את קרבן הפסח.

זו הייתה טענתם. מאחר והקב"ה ברא את העולם באופן כזה שישנם יהודים שיהיו מוכרחים להיטמא לפני הפסח, כיצד ניתן לתבוע מהם להקריב את הקורבן בזמנו, יחד עם כל עם ישראל? ומצד שני - "למה נגרע", האם משום שכך נקבע טבע העולם - לכן תמנע מהם הזכות הגדולה של הקרבת קורבן פסח?

והקב"ה אכן הכיר בטענתם וקבע חג נוסף שאותו מציינים עד היום הזה, הלא הוא פסח שני.

מקבלים את כל הדרוש

מכל זה מתקבלת הוראה נפלאה לגבינו:

לעיתים ניתן לחשוב שהקב"ה דורש מאיתנו דבר והיפוכו. מצד אחד לקיים תורה ומצוות, לשמור שבת, לאכול כשר וכו', ומצד שני לפעול זאת בתוך גדרי העולם ובמסגרת גבולות הטבע.

ועל זה באה ההוראה מ"פסח שני" שעל כל יהודי לדעת שה' דואג לכל יהודי שיוכל לקיים את כל המצוות, אפילו אם לשם כך יש לפעול דברים חדשים שלא היו קיימים קודם, ואפילו אם זהו רק לטובת כמה יהודים בודדים - הרי שהקב"ה ידאג לו לכל מה שהוא צריך עד לגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

(על פי שיחת פסח שני תשכ"ה)