המלחמה שפרצה בשבת הגדול

אודות הנס אותו מציינים ב"שבת הגדול", כותב רבינו הזקן בשולחן ערוך: "כשלקחו ישראל פסחיהם באותו שבת, נתקבצו בכורי מצרים אצל ישראל ושאלום למה זה הם עושין כך, אמרו להם זבח פסח הוא לה' שיהרוג בכורי מצרים, הלכו בכוריהם אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש מהם שישלחו את ישראל ולא רצו, ועשו הבכורות עמהם מלחמה והרגו הרבה מהם, וזהו שכתוב: למכה מצרים בבכוריהם. וקבעו נס זה לזכרון לדורות בשבת, וקראוהו שבת הגדול".

נס כפול?

וצריך להבין: בספר "הטור" נכתב שכאשר המצרים שאלו את עם ישראל מדוע הם לוקחים שה, ענו להם "לשחטו לשם פסח במצות ה' עלינו, היו שיניהם (של המצרים) קהות על ששוחטין את אלהיהן, ולא היו רשאין לומר להם דבר, ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת הגדול". ולכאורה, היה לו לרבינו הזקן לומר שה"נס גדול" הוא כפול - הנס ש"לא היו רשאין לומר להם דבר", והנס של "מכה מצרים בבכוריהם", ולמה השמיט את הנס ש"לא היו רשאין לומר להם דבר", והזכיר רק את הנס של "למכה מצרים בבכוריהם"?!

ועיקר השאלה מדוע הוא מזכיר רק את הנס הפחות בולט שנראה כטפל לגבי הנס שהוא עיקרי יותר: 

הנס ש"לא היו רשאין לומר להם דבר" - הוא לכאורה יותר קשור לישראל עצמם, שהמצרים לא הזיקו להם, ובפרט לפי דברי חז"ל המסבירים את הענין של לקיחת השה לקרבן פסח - יציאה מהעבודה זרה והתחלת שייכותם לקיום המצוות; ואילו הנס של "למכה מצרים בבכוריהם" - הוא בענין שנוגע למצרים בינם לבין עצמם, ואינו נראה שייך לישראל, כי אפילו זה לא השפיע על פרעה להוציאם ממצרים. וכיון שכן, הרי, הנס של "למכה מצרים בבכוריהם" הוא טפל לגבי הנס ש"לא היו רשאין לומר להם דבר".

כשהחושך מתהפך לאור

למרות כל זה כותב רבינו הזקן ש"שבת הגדול" נקבע [לא רק גם לזכרון הנס ד"למכה מצרים בבכוריהם", בהוספה על הנס שנעשה לישראל, ש"לא היו רשאין לומר להם דבר", אלא] אך ורק לזכרון הנס של "למכה מצרים בבכוריהם", ענין השייך למצרים בלבד, ולא לזכרון הנס שנעשה לישראל?!

ביאור הענין: נוסף על יציאת עם ישראל ממצרים - צריכה להיות וישנה גם השבירה והביטול של מצרים עצמה, ועד לאופן של התהפכות החושך עצמו - לאור. וזהו תוכן הנס של "למכה מצרים בבכוריהם" - שבכורי מצרים, שמורה על התוקף  דמצרים, ניצלו התוקף שלהם כדי להכות את מצרים.

ונס זה הוא "נס גדול" - לא רק נס סתם שלמעלה מהטבע, כמו הנס ש"לא היו רשאין לומר להם דבר", אלא "נס גדול", שהטבע עצמו משתנה ומתהפך ("למכה מצרים בבכוריהם"), ועד כדי כך, שהנס "שלא היו רשאין לומר להם דבר" אינו נחשב "נס גדול" לאמיתתו, לגבי ה"נס גדול" ד"למכה מצרים בבכוריהם".

בלי להתפעל ממצרים

לפי זה מובנת גם שייכותו של "נס גדול" זה לעם ישראל - כיון שנעשה ע"י ישראל, מצד מעמדם ומצבם בדרגא כזו שיש להם שייכות למצרים, "בקרב גוי", ועם כל זה, התעלו מהם על ידי כך שהם משכו ידיהם מהעבודה זרה ולקחו להם צאן של מצוה, ולא עוד, אלא, שהמצריים ראו שישראל מתכוננים לעשות זבח פסח לה' (כפי שסיפרו להם ישראל במענה לשאלתם "למה זה הם עושים כך"), וכתוצאה מזה פעלו הביטול והשבירה דמצרים. ועד לאופן של אתהפכא - "למכה מצרים בבכוריהם" וכפי שיבוא לידי גילוי בגאולה האמיתית והשלימה.

(עפ"י שיחות שבת הגדול, ערב י"א ניסן ה'תשמ"ט)