הלחם האלוקי שייך לכולם

אחד הניסים שליוו את עם ישראל מידי יום במדבר היה ירידת ה'מן' מהשמים, אבל האופן שבו התרחש הנס לא היה אחיד אצל כל עם ישראל: לצדיקים שבעם ה'מן' ירד היישר אל פתח האוהל, לעומתם הבינונים נאלצו לצאת אל מחוץ למחנה כדי ללקוט את מנת ה'מן' היומית, ואילו הרשעים היו צריכים ללכת ולשוטט רחוק עוד יותר כדי לאסוף את ה'מן'.

גם ב'מן' עצמו היו הבדלי מעמדות: הרשעים קיבלו את ה'מן' לא ראוי ולא מוכן לאכילה, והיו צריכים לטחון אותו; הבינונים אמנם קיבלו אותו מוכן, אך לא אפוי, וכדי לאכול את ה'מן' היו צריכים לאפות אותו קודם האכילה; ובשונה מהם - הצדיקים קיבלו אותו אפוי וראוי לאכילה מיד.

מוצר אלוקי מוגמר

למרות ההבדלים באופן והצורה שבה ירד ה'מן', כל עם ישראל ללא יוצא מן הכלל קיבלו את הלחם הניסי, שהמיוחד שבו הוא היותו "לחם מן השמים":

ההבדל בין לחם רגיל הגדל כאן בארץ לבין לחם מן השמים הוא שבעבור הכנת לחם דרוש תהליך ארוך ומאמץ רב: לחרוש, לזרוע, לקצור וכן הלאה, וגם לאחר שמברכים על המוגמר הלחם מותיר אחריו פסולת.

לעומת זאת ה"לחם מן השמים" ירד והגיע לבני ישראל ללא מאמץ יתר, וכאשר הם אכלו אותו הוא התעכל בגוף לחלוטין ולא הותיר אחריו שום פסולת. ויתירה מזו: חז"ל אומרים ש"לא ניתנה התורה לידרש אלא לאוכלי המן", כלומר שדווקא אכילת ה'מן' פעלה בעם ישראל את הזיכוך הנדרש כדי לקבל את התורה.

ה'רך' וה'קשה' של הלחם

שני סוגי לחם אלו מקבילים ומשתלשלים משני חלקים בתורה - "נגלה דתורה" ו"פנימיות התורה":

הלחם הגדל בארץ מקביל לחלק הגלוי שבתורה, שבו קיימות מחלוקות וקושיות רבות בדרך לחקר האמת והמסקנה הסופית, בדומה לתהליך הארוך הנדרש להכנת הלחם; ה"לחם מן השמים" מקביל לפנימיות התורה, שבה אין שום קושיות או מחלוקות, כמו ה'מן' שירד ללא מאמץ מצד בני ישראל.

לפי השוואה זו מובן שאין שום מקום לטענה האומרת שפנימיות התורה שייכת רק ליחידי סגולה, כי כשם שה'מן' היה שייך לכולם - צדיקים, בינונים ואפילו רשעים, כך גם תורת החסידות שייכת לכל יהודי ויהודי באשר הוא.

כאשר יהודי – אפילו רשע – לומד את פנימיות התורה, הרי לא רק שאין הדבר מזיק לו, אלא אדרבה: דווקא לימוד החסידות יכול לפעול עליו לשוב ולחזור בתשובה, בדיוק כמו שאכילת ה'מן' פעלה את ההכנה של עם ישראל לקראת קבלת התורה, ולכן אסור למנוע משום אדם בישראל את לימוד תורת החסידות, כי דווקא זה מה שיכול לקרבו בחזרה אל קיום התורה והמצוות.

ההתנגדות יורדת

בעבר הייתה קיימת התנגדות לעצם הלימוד והעיסוק בפנימיות התורה, אבל כיום, ככל שהמשיח קרוב יותר כך פוחתת והולכת ההתנגדות לתורת החסידות עצמה, אלא שלעיתים עולות טענות חדשות, כגון טענה זו, שלימוד החסידות אינו שייך לכל אחד אלא רק ליחידי סגולה, ושיש צורך לערוך קודם הכנה ראויה.

הדרך להתמודד עם טענה שכזו היא דווקא על ידי שמוסיפים ומתחזקים עוד יותר בלימוד והפצת תורת החסידות, והוספה זו תקרב עוד יותר את הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו – מיד ממש. 

 (על פי לקוטי שיחות חלק ד' ע' 1035)