מעלתו של היהודי הפשוט

בפרשת השבוע מופיעה מצוות 'ארבעת המינים' המוכרת לנו מחג הסוכות. למרות היותם ארבעה מינים המרכיבים מצווה אחת, אנו רואים חלוקה תמוהה ולא מובנת ביניהם:

הפסוק אומר שיש ליטול ביום הראשון של חג הסוכות "פרי עץ הדר, כפות תמרים, ענף עץ עבות וערבי נחל" – שהם האתרוג, הלולב, ההדס והערבה.

לגבי שלושת המינים הראשונים קובעת ההלכה כי התיאור שמופיע בפסוק הינו הכרחי לקיום המצווה. ולכן, אתרוג יבש שאינו "הדר" פסול לברכה, וכמוהו הלולב - באם הוא אינו "כפות" ואגוד דיו (כמתואר בפסוק "כפות תמרים") הוא אינו כשר לברכה, וכך גם בנוגע להדס, שחייבת להיות ענף "עבות", אחרת היא אינה יכולה להצטרף לקיום המצווה.

אך לעומת השלושה הראשונים, לגבי הערבה ההלכה קובעת שלמרות שנכתב בפסוק "ערבי נחל", הרי שכל מין ערבה כשר לברכה, אפילו אם הוא אינו לקוח משפת הנחל. ודרוש ביאור מהי הסיבה לחלוקה זו בין ארבעת המינים?

בלי טעם וריח

ישנם עניינים בתורה שאי אפשר להבינם כראוי ללא הפירוש בדרך הנסתר של פנימיות התורה. וכך גם בנוגע לענייננו:

ארבעת המינים מרמזים על ארבעה סוגים בעם ישראל. האתרוג, שיש בו גם טעם וגם ריח, רומז על הצדיקים שיש בהם גם תורה וגם מעשים טובים; ההדס, שיש בו רק ריח אך אין בו טעם, רומז לסוג היהודים שיש בהם מעשים טובים אך תורה אין בהם; הלולב, הלקוח מעצי התמר שיש בהם טעם אך אין בהם ריח, רומז על היהודים שעוסקים בתורה אך אין בהם מעשים טובים; והערבה, שאין בה לא טעם ולא ריח, רומזת לסוג הנמוך ביותר בעם ישראל, אלו שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים.

משמעות המצווה של ארבעת המינים היא לחבר ולאגד יחד את כל סוגי עם ישראל לאגודה אחת, מתוך אחדות זה לזה.

לפי זה מובן ההבדל המהותי שבין הערבה לשלושת המינים, כי האתרוג, הלולב וההדס, מסמלים את הסוגים בעם ישראל שיש בהם מעלה כלשהי שאפשר להצביע עליה במוחש, אך לעומתם, הערבה, אין בה שום מעלה ניכרת, והיא רומזת על אותם יהודים שיש להתאחד עימם אך ורק בגלל היותם יהודים, ללא שום סיבה אחרת.

בלי סיבתיות

לפי זה גם מובן מדוע ההלכה מחלקת ביניהם, כי אצל שלושת המינים הראשונים צריך להיות סימן גלוי שמעיד על המיוחדות שלהם, ולכן מוכרח להיות בהם את הסימנים המופיעים בפסוק. אך הערבה, גם אם היא לא צמחה ליד הנחל - כמו יהודי כזה שלא זכה ללמוד תורה ולעשות מעשים טובים - גם איתה יש להתאחד אך ורק בגלל שהיא ערבה.

מכך מובנת ההוראה בעבודת ה': בראש ובראשונה יש לדעת שצריך להתאחד עם כל יהודי ואפילו עם אנשים פשוטים. כשם שאת מצוות ארבעת המינים אי אפשר לקיים ללא האתרוג או הלולב, כך גם אי אפשר לאחד את עם ישראל ללא האנשים הפשוטים.

הכי נמוך - הכי גבוה

ואדרבה: דווקא היהודים הפשוטים קשורים עם הקדוש ברוך הוא בקשר עצמי ללא שום סיבה צדדית, אלא רק בגלל היותם יהודים, ולכן באמצעות ההתאחדות עימם אפשר להתקשר עם הדרגה העצמית ביותר של הקדוש ברוך הוא. וההתאחדות בין כלל עם ישראל מביאה את הגאולה האמיתית והשלימה, כנאמר במדרש שאז יהיו כולם אגודה אחת – ותיכף ומיד ממש.

(על פי לקוטי שיחות חלק כ"ב ע' 132)