הסעודה שמבטאת את האמונה

חג הפסח הוא אמנם חג שמציין את הגאולה ממצרים, אבל יחד עם זה הוא גם קשור לא פחות עם הגאולה האמיתית השלימה:

בכללות ידוע שהחג הראשון של פסח מוקדש לציון נס הגאולה ממצרים, ואילו החג האחרון קשור יותר עם הגאולה השלימה, וכפי שזה בא לידי ביטוי בקריאת ה'הפטרה' בשביעי של פסח אודות שירת דוד המלך, שזה קשור עם המשיח שבא מזרעו של דוד, וכן בהפטרה שקוראים (בחוץ לארץ) ב'אחרון של פסח' אודות המלך המשיח וייעודי הגאולה כמו "וגר זאב עם כבש", קיבוץ נידחי ישראל ועוד.

מצות וארבע כוסות

בדורות האחרונים התגלה, כי בנוסף לקריאת ההפטרה, ישנו קשר נוסף וחזק יותר בין החג האחרון של פסח והגאולה השלימה:

"הבעל שם טוב" גילה שבחג האחרון של פסח מאיר בעולם גילוי של משיח, ואשר לכן ייסד הבעל שם טוב (ונשיאי חב"ד) את "סעודת המשיח" אותה עורכים בכל תפוצות ישראל בחג זה, ונוהגים לאכול בה מצות, ולשתות ארבע כוסות של יין. 

סעודה זו מאפשרת לנו להחדיר בתוך גופנו הגשמי – על ידי אכילה ושתיה – את הגילוי הנעלה המאיר בחג זה.

עיון קל מגלה לנו כי "סעודת משיח" היא לא הסעודה היחידה הקשורה עם המשיח. בכל מוצאי שבת עורכים סעודת "מלווה מלכה" הנקראת גם בשם "סעודתא דדוד מלכא משיחא".

החידוש של המשיח

למרות הקשר שבין שני סעודות אלו, קיימים ביניהם גם הבדלים רבים, אם זה בזמן בו עורכים אותן (בכל מוצאי שבת, או פעם אחת בשנה), במקור ההלכתי שלהן (מנהג שתיקן הבעל שם טוב, או דין ב'שולחן ערוך') וגם בשם הסעודה (סעודת "משיח", או סעודת "דוד המלך").

הבדלים אלו מבטאים את שני הקוים הכלליים של הנהגת העולם על ידי הבורא - הנהגה טבעית ומדודה על פי חוקי הטבע או הנהגה ניסית ועל טבעית:

סעודת מלוה מלכה מייצגת את הסדר הקבוע והטבעי שברא הקדוש ברוך הוא בעולם, ולכן היא נערכת בצורה קבועה על בסיס שבועי; לעומת זאת – סעודת משיח מייצגת קו של חידוש ו'על טבעי', כי היא נערכת רק אחת בשנה.

זהו גם ההבדל בשם הסעודה: החידוש של משיח צדקנו על פני דוד המלך (כמו גם על פני שאר המנהיגים שהיו לעם ישראל במהלך הדורות) הוא, שהמשיח לא יפעל רק על עם ישראל לשמור ולקיים את התורה והמצוות, אלא הוא יכוף אפילו את הגויים לקיים את שבע מצוות בני נח, ומתוקף תפקידו הוא יתקן את העולם כולו. כל זה נובע מכך שהנהגת המשיח היא למעלה מדרך הטבע, שלכן היא גם תהיה רצופה בניסים ונפלאות לאורך כל הדרך.

להצית את הניצוץ

מכל זה ניתן ללמוד הוראה עבור כל יהודי: בכל יהודי קיים ניצוץ מנשמתו של המשיח הכללי, ולכן מובן כיצד גם כל יהודי יכול וצריך לגלות בעבודתו את כח המסירות נפש וההנהגה ה'על טבעית', להתמסר לקיום התורה והמצוות, וכן לתקן ולהחדיר ענייני קדושה בכל סדר יומו.

כמו כן, כשם שתפקידו של המשיח הוא גם השפעה על הגויים, מובן שעל כל יהודי מוטל התפקיד להשפיע על אומות העולם לקיים את 'שבע מצוות בני נח'. וגילוי ניצוץ המשיח הפרטי שבכל יהודי ימהר ויזרז את הגילוי בפועל של המשיח הכללי – משיח צדקנו – תיכף ומיד ממש.

(על פי שיחת אחרון של פסח תשמ"ח)