כשבני ישראל עשו ברית מילה בלילה

אחת המצוות המופיעות בפרשת השבוע היא מצוות ברית מילה. הכלל אומר שניתן לערוך את ברית המילה רק ביום ולא בלילה, וכפי שמדייקים זאת חכמים מלשון הפסוק "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" - דווקא ביום.

למרות זאת, למרבה הפלא מסופר באחד המדרשים שהפעם הראשונה שבה קיימו כל עם ישראל את מצוות ברית מילה הייתה דווקא בלילה ולא ביום.

הפעם הראשונה הייתה בימים שקדמו לאכילת קרבן פסח טרם היציאה ממצרים, שכידוע אחד התנאים לאכילת הקרבן הוא ש"כל ערל לא יאכל בו", כלומר רק מי שמהול יוכל לשבת ולאכול מקרבן הפסח.

הם לא ידעו

המדרש מספר שלמרות הציווי, לא מיהרו כולם לרוץ ולקיים את המצווה אלא רק בודדים עשו זאת, אך בהגיע ליל הסדר התרחש נס מופלא שהפיץ את ריח קרבן הפסח מביתו של משה רבינו לכל בתי ישראל וכולם הגיעו אל משה לבקש ממנו לאכול חתיכה מהקורבן, אך משה השיב להם "אם אין אתם נימולים אין אתם אוכלים", ומיד הלכו כולם ומלו את עצמם.

מסיפור זה מובן שדווקא הפעם הראשונה שבה קיימו כולם את המצווה הייתה בלילה, ונשאלת השאלה - כיצד ייתכן?

השאלה מתחזקת עוד יותר, כי לפי המסופר במדרש מובן שמשה רבינו לא סיפר להם קודם שברית המילה היא תנאי לאכילת קורבן הפסח, ולכן יותר לא מובן מדוע לא יכל משה לומר להם למול את עצמם ביום ובכך לקיים את המצווה כהלכתה.

לפרוץ את הגבול

אפילו אם נאמר שהכלל הקובע שיש לערוך את הברית ביום נאמר רק על הזמן שלאחר מתן תורה, עדיין דרוש הסבר מדוע סיבב הקדוש ברוך הוא את הסיבות כך שהם יקיימו את המצווה דווקא בלילה.

ההסבר לזה יובן בהקדם ביאור עניינה של יציאת מצרים: כאשר עם ישראל היה בשעבוד במצרים הוא היה כבול וכפוף לגבולות המצריים, הן מבחינה גשמית - כידוע שאפילו עבד אחד לא יכל לברוח ממצרים, והן מבחינה רוחנית - כי בהיותם במצרים הם היו 'שקועים' בארבעים ותשע שערי טומאה.

ובכדי לפרוץ את אותם גבולות היה צורך באור א-לוקי חזק ומיוחד שלגביו לא שייכים כלל כל אותן מגבלות, ובכדי להמשיך את אור זה היה צריך לגלות זאת בתורה, כי התורה היא המקור לכל העניינים.

יש לכם את הכח

כעת יובן מדוע הם קיימו את המצווה דווקא בלילה:

מעמד המצוות לאחר מתן תורה אינו דומה לקודם לכן, כיוון שלאחר מתן תורה נכנסו המצוות לגדר וסדר מסודר עם כללים, חוקים ומגבלות של זמן או מקום. לעומת זאת, לפני מתן תורה היו המצוות בדרגה גבוהה יותר שלמעלה מכל אותן מגבלות.

לכן גרם הקדוש ברוך הוא שבני ישראל יעשו את המילה דווקא בלילה, כדי להדגיש את מעלת המצוות כפי שהן למעלה מההגבלות, ואפילו למעלה מההגבלות של התורה (כביכול), וכך המשיכו בני ישראל כח נעלה שלמעלה ממדידות והגבלות שנתן להם את הכח לפרוץ גם את גבולות מצרים, הרוחניים והגשמיים.

מכיוון שבכל יום ויום צריך יהודי לצאת מהמצרים והגבולות של היום הקודם, מובן שההוראה מכל זה בעבודת ה' היא רלוונטית לגבי כל יום, ומובן שיש לקיים את המצוות מתוך תוקף הכי גדול שלמעלה מטעם ודעת או חשבונות שונים, ועל ידי כך תבוא הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש. 

(על פי לקוטי שיחות חלק י"ז עמוד 125)