השבת שלמעלה מהשבת

על הפסוק “וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי" (פרשתנו ט, א) שואל ה"כלי יקר" (ממפרשי התורה): מדוע מכנה הפסוק את היום שלאחר שבעת ימי המילואים בשם "שמיני" כאילו שהוא בא בהמשך לימי המילואים? והרי ימי המילואים אינם יותר משבעה ימים בהם הייתה חנוכת המזבח כמו שכתוב "שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם" (ויקרא ח, לא), אבל היום שלאחריהם היה דבר בפני עצמו - חנוכת אהרן ובניו, ולא חנוכת המזבח.

ומתרץ, שהתורה מכנה יום זה בשם שמיני כדי לציין את מעלת היום, כנאמר אחר כך בפרשה (ט, ד): "כִּי הַיּוֹם ה' נִרְאָה אֲלֵיכֶם" (ביום השמיני). ומקדים הפסוק ומבאר: מדוע דווקא ביום זה יראה ה' ולא קודם - משום שהוא היום השמיני, ומשום כך יש בו קדושה נעלית משבעת הימים הקודמים, כי "כל מספר שבעה חול, ומספר שמיני קודש". וזוהי גם הסיבה מדוע ברית מילה דוחה שבת, כי מילה היא ביום השמיני ושבת היא בשביעי, ו"הרוחני דוחה הגשמי". 

חולין ביחס לשמיני

בפירושו, קורא ה"כלי יקר" למספר שבע "חול" אף שאין כוונתו לחול ממש, שהרי שבת היא קודש. אלא כיון שאף יום השבת נכלל בשבעת ימי הבריאה, הרי הוא עדיין קשור עם הבריאה (חול), ולגבי מספר שמיני, שהוא נעלה מהבריאה והוא "מיוחד אליו יתברך", אפילו שבת נקראת בשם "חול". דוגמה נוספת לכך היא מהכינור של ימות המשיח שיהיה בעל שמונה נימין (מיתרים). וברור שגם הכינור שהיה בבית המקדש שהיו לו רק שבעה נימין, היה קדוש, אלא שלגבי הכינור של ימות המשיח הוא נקרא "חול". 

בדומה לזה מצינו גם בנוגע לתורה: תורה (אפילו בעולם הזה) הרי היא קודש, ולמרות זאת לגבי תורתו של משיח נאמר ש"תורה שאדם לומד בעולם הזה, הבל היא לפני תורתו של משיח".

תלוי גם בעבודתנו

וצריך להבין: כיוון ש"שמיני" הוא נעלה לגמרי מכללות הבריאה, אין לו לכאורה שייכות לימי המילואים שהם כנגד שבעת ימי הבריאה, מדוע אם כן נקרא יום זה בשם "שמיני", שפירושו שהוא המשך לשבעת הימים? 

והביאור הוא: הגילויים של 'לעתיד לבוא' תלויים בעבודתנו עתה, אף שהם בחינת "שמיני" - למעלה מכללות ענין הבריאה, ואנחנו בעבודתנו לא יכולים להגיע אליהם, אלא הם יבואו בדרך התעוררות מלמעלה, מכל מקום נדרשת עבודתנו עתה, בכדי להמשיך את אותן מדרגות. ואז, בשלימות העבודה, ינתנו מלמעלה הגילויים שהם נעלים מהדרגה שהעבודה יכולה להגיע אליהם. 

דוגמה לדבר: בשבת ישנן בכללות שתי מדריגות: א) שהיא אחת משבעת ימי הבנין, אלא שביחס לששה ימים הקודמים היא קודש. וקדושה זו נמשכת על ידי עבודת בני ישראל, שעליה נאמר "לעשות את השבת". ב) שבת היא מעין הגאולה, מעין ה"יום שכולו שבת", שלמעלה מהשתלשלות, וכאמור, אי אפשר להגיע למדריגה זו על-ידי עבודה, אלא שהיא נמשכת מלמעלה, בדרך 'אתערותא דלעילא' – התעוררות מלמעלה. 

מתנה טובה

על בחינה זו אומר הקדוש ברוך הוא "מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה": מדריגה זו של השבת היא מתנה מלמעלה, מתנה ניתנת למקבל לא על ידי עבודתו, אלא דווקא משום שהנותן רוצה לתת. עם כל זאת גם הבחינה הנעלית של שבת נמשכת דווקא לאחר עבודה שקדמה לה, כמאמר רז"ל: "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת". 

כמו-כן הוא גם בנוגע לגילויים שהיו ביום השמיני למילואים. אף שהגילויים הם מדרגה כזו שאין העבודה מגיעה אליה, אף על פי כן נמשכו לאחר העבודה בשבעת ימי המילואים, לאחר שלימות העבודה, נמשכה גם האתערותא דלעילא שמצד עצמה. ולכן נקראת בשם "שמיני", משום שבאה לאחר העבודה של שבעה. 

(על פי שיחות שבת פרשת שמיני ה‘תש"כ)