הכיור, הכי חשוב או הכי פשוט?

הכלי היחיד במשכן שמסופר על עשייתו בפרשת השבוע הוא הכיור, בו היו הכהנים רוחצים את ידיהם ורגליהם לפני עבודת הקודש במשכן. אך מדוע מופיע הציווי על עשיית הכיור בנפרד, ולא יחד עם שאר הכלים, המתוארים בפרשיות הקודמות?

המפרשים מסבירים שלמרות שהכיור היה כלי ככל הכלים במשכן, הרי שתפקידו היה שונה מכולם. הכיור לא שימש ככלי עבור אחת העבודות המיוחדות שהיו במשכן, אלא רק ככלי שבאמצעותו היו הכהנים מתכוננים לקראת העבודה, על ידי רחיצת הידיים והרגליים.

אמצעי או מטרה

זו גם הסיבה לכך שמיקומו של הכיור לא היה בתוך אוהל מועד אלא בחוץ, ולא כמו שאר הכלים - המנורה, 'שולחן לחם הפנים' ו'מזבח הקטורת' - שעמדו בפנים.

מכל זה עולה שחשיבותו של הכיור הייתה לכאורה פחותה משאר הכלים, אך לעומת זאת מדברי הגמרא על הכיור אנו למדים שהייתה בו מעלה מיוחדת שלא הייתה באף כלי אחר במשכן:

מן הפסוק "ורחצו ממנו משה אהרון ובניו" לומדת הגמרא שגודלו של הכיור מחייב שתהיה בו אפשרות לשימוש עבור ארבעה אנשים בו זמנית (משה, אהרון ושני בניו = ארבעה אנשים). אבל לכאורה עניין זה לא מובן כל כך, כי משה רבינו הרי לא שימש בתפקיד כהן, והפעם היחידה שהוא השתמש בכיור הייתה במהלך ימי המילואים של הקמת המשכן, אך לאחר מכן, שימש הכיור רק עבור אהרון ובניו.

אלא שמכיוון שכל עניינו של הכיור הוא ההכנה לקראת העבודה, לכן גם גודלו היה מותאם לפי הזמן שבו נערכו ההכנות להקמת המשכן, שאז גם משה השתמש בו. 

ומכל זה מובן שלמרות שהכיור מהווה רק הכנה לעבודה, קיימת בו מעלה על פני שאר כלי המשכן שלכן רק בו היה רמז למשה רבינו.

מראות הצובאות

הניגודיות הזו - שמצד אחד הכיור היה כלי פחות חשוב, אך מצד שני דווקא בו נרמז משה רבינו - קיימת גם בחומר שבו היה מצופה הכיור, "המראות הצובאות":

מסופר שבמהלך גיוס התרומות למשכן, רצו נשות ישראל לתרום את המראות שהיו ברשותן, איתן הן היו מתקשטות עבור בעליהן במצרים, אך משה לא רצה בתחילה לקבל את המראות מכיוון שהם "עשויים ליצר הרע", אבל הקדוש ברוך הוא אמר לו שיקבל "כי אלו חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים", ועם אותן מראות ציפו את הכיור. 

וההסבר לכל זה: תכלית רעיון הקמת המשכן הוא לעשות דירה לה' דווקא בעולם הזה הגשמי, וזאת על ידי שלוקחים דברים גשמיים והופכים אותם למשכן עבור ה', שעל ידי כך תושלם תכלית הבריאה "נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים". 

ומובן שהשלימות היא דווקא כאשר ה"דירה בתחתונים" נעשית מתוך הדברים הנמוכים ביותר, כדוגמת המראות ש"עשויים ליצר הרע".

הכי נמוך, הכי גבוה

זוהי ההשוואה בין הדברים: כשם שהמראות היו הנמוכות ביותר מבין כל החומרים שתרמו למשכן, אך יחד עם זאת דווקא הם היו החביבות ביותר בעיני הקדוש ברוך הוא, כך בדיוק הכיור, שמצד אחד הוא היה הנמוך ביותר בחשיבותו מבין כל הכלים, אך מצד שני דווקא בו נרמז משה רבינו.

והשלימות של הדירה בתחתונים תהיה בקרוב ממש בגאולה האמיתית והשלימה.

(על פי לקוטי שיחות חלק ו')