• ב"ה ימות המשיח!
  • י"ט אדר ב' התשפ"ד (29.03.2024) פרשת צו

במקום בו אין שמות

בפרשתנו לא מוכר שמו של משה רבינו. הטעם לכך הוא שפרשת תצוה נקראת בסמיכות לתאריך ז' אדר, יום פטירתו. מהי מעלת יום הפטירה ומדוע אי הזכרת שמו מעידה על מעלתו המיוחדת של יום זה
במקום בו אין שמות
כל הידיעות מאתר הגאולה אצלכם בואצאפ

ז' באדר - יום פטירתו של משה רבינו, חל כמעט תמיד בפרשת תצווה או בימים הסמוכים לה. אחד הרמזים המסבירים זאת הוא העובדה שפרשת תצווה היא הפרשה היחידה בתורה, מאז לידת משה (ועד לספר דברים) שלא מוזכר בה שמו של משה רבינו.

אבל צריך להבין: שמו המפורש של משה רבינו אמנם לא מוזכר בפרשה, אך לאורך הפרשה כן מוזכר ומדובר על משה רבינו פעמים רבות, כמו למשל בתחילת הפרשה אודות ציווי ה' על הדלקת המנורה - "ואתה (משה) תצווה את בני ישראל", וכן בעוד מספר פעמים.

נוכח מתמיד

כדי להבין זאת יש להקדים את דברי הזוהר הקדוש אודות פטירתו של צדיק. וכך נאמר בזוהר "צדיקא דאתפטר, אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי", ובעברית: צדיק שנפטר, נוכח בכל העולמות עוד יותר מאשר בחייו הגשמיים.

כלומר: כאשר צדיק מסתלק, חלה מצד אחד עליה בדרגתו הרוחנית, כי כאשר נשמתו הייתה מלובשת בגוף, האור שלו היה מוגבל ומדוד בכפוף להגבלות הגוף, ואילו לאחר שנשמתו של הצדיק עוזבת את הגוף ומתעלה למקורה האמיתי, הרי שהאור שלה הוא עצמי ופנימי יותר.

אך מצד שני, יחד עם אותה ההתעלות הרוחנית למעלה בעולמות הרוחניים, הרי שנוכחותו הרוחנית של הצדיק בעולם הזה הגשמי נהיית חזקה יותר, אפילו יותר מאשר בחייו הגשמיים. 

אל תקראו לי

כעת נוכל להבין מדוע אי הזכרת שמו של משה היא הרמז לפטירתו בז' באדר:

שם של אדם הוא פרט חיצוני שהאדם לא באמת זקוק לו. כל תפקידו של שם נועד בעיקר עבור הסובבים את האדם, שיוכלו לקרוא לו בשם כלשהו. כמו כל תינוק שעכשיו נולד, עוברים מספר ימים עד שהוא מקבל שם, בברית מילה לילד, ולילדה - באמירת "מי שברך" בקריאת התורה הסמוכה ללידתה.

אך כאשר מדברים עם האדם בעצמו, ופונים אליו בגוף ראשון - "אתה", או אז נוגעים בנקודה הכי פנימית ועצמית של האדם, שבה אין צורך בשם.

כך הוא גם לגבי משה רבינו. שמו של משה לא מצביע על מציאותו הפנימית, ובפרט, שהשם 'משה' לא ניתן לו על ידי הוריו, אלא על ידי בתיה, בת פרעה, שקראה לו בשם זה "כי מן המים משיתיהו".

ואתה תצווה

ולכן, כאשר משה הסתלק, הוא התעלה לדרגה גבוהה ופנימית יותר, שלמעלה מדרגת ה'שם', שזוהי הדרגה של עצם מציאותו של משה, ולכן בפרשת תצווה שמו של משה לא מוזכר, כי בפרשה הזו מודגשת בעיקר עצם מציאותו של משה רבינו. זו הסיבה שהביטויים כלפיו בפרשה הם בלשון המצביעה בצורה פנימית יותר על פנימיותו ועצמותו - "ואתה תצווה . . ויקחו אליך", בלשון נוכח.

דרגה זו של פרשת תצווה המצביעה על עצם מציאותו של משה, היא הדרגה המקשרת בין עצם מציאותו של היהודי עם עצמותו ומהותו של הקדוש ברוך הוא, באופן שזה מעורר אצל היהודי את המציאות האמיתית שהוא והקדוש ברוך הוא זה דבר אחד ממש.

ומציאות זו, שבה יתגלה כיצד כל יהודי הוא דבר אחד ממש עם הבורא, תתגלה בקרוב ממש בתכלית השלימות, בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, תיכף ומיד ממש.

(על פי לקוטי שיחות חלק כ"ו ע' 204, ש"פ תצוה תשמ"ג)

להדליק בפנים, להאיר בחוץ

אפר של אהבת ישראל

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...