להדליק בפנים, להאיר בחוץ

צורת מנורת הזהב המתוארת בפרשתנו כוללת פרטים רבים. בין שלל העיטורים שקישטו את המנורה, היו הגביעים – מעין כוסות שחלקן התחתון צר והעליון רחב. 

בציור המפורסם שצייר הרמב"ם, הוא מתאר לפרטי פרטים את צורת המנורה ואת מידותיה, ולמרבה הפלא הוא מצייר את הגביעים כשהם הפוכים כלפי מטה. ידוע שהרמב"ם היה דייקן גדול, וכל פרט שכתב או תיאר היה מכוון בתכלית הדיוק, ומכיוון שהרמב"ם בחר לצייר את הגביעים דווקא בצורה הפוכה, מובן שכך היא דעתו, שהגביעים במנורה אכן היו מוטים לכיוון הרצפה. ולא מובן: מה ההיגיון בכך שהגביעים יהיו הפוכים? ובפרט שבנוגע לקרשי המשכן ישנו כלל שצריך להעמיד אותם באותה הצורה כפי שהם גדלים, ולכאורה אותו הדבר היה צריך להיות כלפי הגביעים, שצורתן על גבי המנורה צריכה להיות כפי שנהוג להעמיד כוס, כלפי מעלה.

אור לכל באי עולם

את הפתרון לשאלה זו נוכל להבין אחרי ההסבר אודות תפקידה של המנורה: בשונה מכל מנורה אחרת בעולם שתפקידה הוא להאיר את החדר שבו היא נמצאת, למנורה של בית המקדש היה תפקיד אחר לגמרי, וכנאמר בגמרא "לא לאורה אני צריך . . עדות היא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל". כלומר, המנורה לא עמדה בבית המקדש ובמשכן כדי להאיר את ההיכל, אלא להיפך, כל מהותה קיימת בשביל "באי עולם", להאיר ולהשפיע לעולם כולו.

מכאן ניתן להבין פרט נוסף שהיה בצורת החלונות בבית המקדש: כאשר רוצים לבנות חלון שדרכו יעבור אור השמש ויאיר את החדר, בונים אותו צר מבחוץ ורחב מבפנים, בכדי שהאור יוכל להגיע לכל פינות החדר. אבל בבית המקדש צורת החלונות הייתה הפוכה בדיוק, צר מבפנים ורחב מבחוץ, כי כל מהותו של בית המקדש היא השפעת האור החוצה, אל העולם כולו.

תפקידו המעשי של גביע

כעת יובן מדוע סובר הרמב"ם שגביעי המנורה היו הפוכים כלפי מטה: בשונה מחבית או בקבוק, הכוס איננה כלי לאגירת מים, אלא היא כלי שבאמצעותו מעבירים את המים מהחבית אל האדם הרוצה לשתות מים ולהרוות את הצימאון. גם כאשר הכוס מונחת בצורה ישרה הרי זה מצב זמני בלבד, כי התפקיד של הכוס הוא להשקות את האדם. ולכן הגביעי המנורה היו דווקא הפוכים, כי כל מהותה של המנורה היה השפעה לכל העולם, בדוגמת הכוס ההפוכה שמשפיעה ומשקה את האדם הצמא במים ומרווה את צמאונו.

דרך הישר של המנורה

נקודה נוספת שחשוב להבהיר בנוגע לצורת המנורה: באותו ציור מפורסם, משרטט הרמב"ם את קני המנורה בצורה אלכסונית, ולא כפי הצורה המקובלת בחצאי קשת. ומכיוון שהרמב"ם דייק בכל פרט, מובן שאכן כך הייתה המנורה בבית המקדש. ולכן, מן הראוי שבכל סמל או ציור שבו מציירים את תואר המנורה, יציירו אותה דווקא בקנים ישרים, כפי שהיא הייתה בבית המקדש, ולא בחצאי עיגול.  ובפרט, שהמקור לציור המוטעה הינו ב"שער הניצחון" שנבנה לכבודו של טיטוס ימ"ש, ומלבד זאת שישנם כמה טעויות ואי דיוקים באותו ציור, הרי כל מטרתו הייתה להשפיל את כבודם של ישראל.

ויהי רצון שתיכף ומיד תבוא הגאולה האמיתית והשלימה, ואז יראו כולם כיצד נראית המנורה, בבית המקדש השלישי תיכף ומיד ממש.

(על פי לקוטי שיחות חלק כ"א עמוד 164)