הרכיב האלוקי במערכת החיים

613 מצוות התורה מתחלקות לשלוש קטגוריות מרכזיות: חוקים, עדות ומשפטים.

החוקים הן מצוות שאי אפשר להבין את סיבתן וטעמן ואנו מקיימים אותן רק בגלל ציווי ה' - כדוגמת מצוות פרה אדומה, דיני טומאה וטהרה ועוד.

העדות הן מצוות שאפשר להבין את טעמן בשכל, אך לולי הן נכתבו בתורה לא היינו מקיימים אותן - כשמירת שבת, המועדים ומצוות נוספות שאנו מקיימים לזכר נס או לציון הקשר שלנו עם הבורא.

המשפטים הן מצוות השייכות לעולם מתוקן וחברה בריאה וכל אדם מבין שצריך לקיים גם לולי ציווי התורה. כדוגמת איסור גניבה, כיבוד הורים, איסור רצח וכדומה - בסוג הזה בעיקר מתמקדת פרשת השבוע שלנו - פרשת משפטים.

דע לפני מי

וכאן דרוש הסבר: על הפסוק "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" ישנם כמה פירושים המתעכבים על משמעות המילה "לפניהם": 

הפירוש הראשון אומר: "לפניהם" - לפני בני ישראל ולא לפני עובדי כוכבים. כלומר, כאשר רוצים להכריע בין שני יהודים, יש לפנות אל דייני ישראל ולא למערכות המשפט של הגויים, אפילו באם כללי הפסיקה שלהם זהים לחוקי התורה. פירוש נוסף: "לפניהם" – מלשון לשים להם "פנים", טעם והסבר. כלומר, כאשר מלמדים את הלכות התורה, צריך להסביר ולבאר את טעמי ההלכה היטב, כדי שהיא תיקלט אצל הלומד בצורה הטובה ביותר, ולא לומר לו: כך היא ההלכה, ואת הטעם עליך לחפש בעצמך.

פירוש שלישי, אותו מבאר אדמו"ר הזקן (מחבר ספר התניא): "לפניהם" מלשון "לפנימיותם". כלומר, להמשיך את חוקי התורה ולחברם אל פנימיותו של היהודי, עד לנקודות הפנימיות ביותר של הנשמה.

להפנים את המובן מאליו?

לפי כל פירושים אלו צריך להבין: מדוע התורה מדגישה את הצורך להבין את המצוות ולהתחבר איתן דווקא בפרשת משפטים? לכאורה, הצורך הזה הרבה יותר מתבקש ב'עדות' וכל שכן ב'חוקים' שאותן אי אפשר להבין, וממילא הרבה יותר קשה להתחבר ולהזדהות. לעומת זאת, ב'משפטים' השכל האנושי כבר מבין ומתחבר בכל מקרה, ומדוע דווקא כאן התורה מדגישה ואומרת "אשר תשים לפניהם"?

וההסבר הוא: דווקא במצוות הללו, שאותן אפשר להבין בשכל גם ללא התורה, יש צורך לחזור ולהדגיש שאנו מקיימים אותן רק בגלל שכך ציווה ה'. זהו הפירוש של הפסוק "אשר תשים לפניהם" - לפנימיות הנשמה. התורה באה לחדד ולהדגיש שאפילו את המצוות ההגיונית, שכל בנאדם מבין את החובה לשמור עליהם מצד ההיגיון הפשוט, גם אותם צריך לקיים בגלל שכך קיבלנו מהר סיני, ולא רק בגלל שכך אנחנו מבינים. וזו גם הסיבה שאסור ללכת ולדון את דיני התורה בבתי המשפט של אומות העולם, כי קיום המצוות מוכרח שיהיה מצד ציווי ה' ולא מצד חיוב השכל האנושי.

להתנהל בקוד אלוקי

באם קיום המצוות יהיה תלוי בשכל ולא בציווי התורה, הרי בכך מנתקים (חס ושלום) את המצווה מהקדוש ברוך הוא, והרגש האלוקי יהיה חסר בקיום המצווה. לאחר שקיום המצוות חודר ונוגע בפנימיות נשמתו של היהודי, אפשר וצריך שקיום המצווה גם ייקלט ויתבצע מתוך הבנה אישית ובצורה פנימית, מתוך תענוג, שכן קיום המצוות צריך להיות בשמחה ובטוב לבב, עד לגילוי כח התענוג אצל כל יהודי שיתגלה תיכף ומיד ממש בגאולה האמיתית והשלימה.

(ע"פ לקוטי שיחות חלק ג' עמוד 895)