כשהשמים והארץ נפגשו

מתן תורה הינו אחד האירועים המשמעותיים ביותר בהיסטוריה של עם ישראל. במעמד חד פעמי נכחו כל היהודים מכל הדורות, במקום אחד ובשעה אחת, וקיבלו את התורה מאת ה' בקול רעש גדול.

אך כשמתבוננים במשמעותו של מתן תורה, מתקשים להבין את הבשורה הגדולה והחידוש ההיסטורי שנרשמו שם. הרי אבותנו הקדושים - אברהם, יצחק ויעקב - כבר קיימו את כל התורה והמצוות הרבה לפני מתן תורה, ואם כן, לכאורה, מלבד הקולות והברקים שום דבר לא התחדש.

מה קרה במתן תורה? 

אז אכן, משהו קרה שם, חידוש מהותי, משנה חיים שהשפיע ומשפיע על העולם כולו עד ימינו אנו.

עד מתן תורה, החוקים שטבע הקב"ה בבריאה, חצצו באופן מוחלט בין רוחניות לגשמיות ולא אפשרו ערבוב וחיבור ביניהם. כעולמות שונים שלעולם לא יוכלו להתמזג יחד - רעיונות קדושים ורוחניים לחוד, ועולם גשמי ופיזי לחוד.

לכן, המצוות שהאבות קיימו לפני מתן תורה לא יכלו לחדור ולהתאחד עם מציאות גשמית כלשהי. אפילו כאשר הם השתמשו בחפץ כלשהו - הוא נותר חסר קדושה כשהיה קודם. תפילין למשל, לא הפכו לחפץ קדוש גם אם קיימו בהם את מצוותן.

החידוש המרכזי שהתרחש באותו מעמד היסטורי בהר סיני הוא, ביטול אותו חוק והסרת המחיצה בין גשמיות ורוחניות, מאז ניתן הכח להחדיר קדושה בעולם על ידי קיום מצוות.

מסירים מחיצות

כח כזה, שבאמצעותו אפשר לחבר משהו עליון ומופשט עם משהו תחתון ומגושם, חייב להיות כח אין סופי ובלתי מוגבל, שלגביו כל ההגדרות של מעלה ומטה, גשמיות ורוחניות, לא תופסות מקום בכלל. 

במונחי תורת החסידות נקרא כח זה בשם "כח העצמות", זהו כח האין סוף של עצמותו ומהותו של הקדוש ברוך הוא בעצמו, שאינה מוגבלת בשום דבר ולגביו הכל שווה. דווקא בכח כזה אפשר ליצור חיבור של מצווה רוחנית עם חפץ גשמי.

רעיון החיבור מרומז בעשרת הדיברות שניתנו במתן תורה, המשלבות בתוכן את שני הקצוות:

הדברות הראשונות עוסקות בנושאים העמוקים ביותר באחדותו של הבורא - "אנוכי ה' אלוקיך", "לא יהיה לך אלוקים אחרים" וכן הלאה, ולאידך, חלק מהדיברות עוסקות בנושאים כה פשוטים שהשכל האנושי הממוצע מחייב לקיים אותם גם לולי ניתנה התורה (חס ושלום), כמו "לא תרצח", ו"לא תגנוב".

להפשיט רעיונות נשגבים

ובכך שהקדוש ברוך הוא כלל בעשרת הדיברות את שני הסוגים, מובן שהתכלית היא לחבר ביניהם, כך שגם את הציוויים הפשוטים ביותר (כמו "לא תרצח"), נקיים - לא רק בגלל שכך השכל מבין, אלא בעיקר - בגלל שזהו הציווי האלוקי שקיבלנו מאת ה' (לולי זאת, עלול האדם מצד אהבת עצמו או שיקולים אחרים, להתבלבל, עד שהעבירה תחשב בעיניו כמצווה).

וכן להיפך, אפילו כשמדובר על אנשים כה נמוכים מבחינה אנושית, והעובדה שהם לא עוברים על "לא תרצח" ו"לא תגנוב" היא רק בגלל שכך ציווה ה', גם עליהם מוטל להתחבר עם החלק הראשון של עשרת הדיברות ("אנוכי ה' אלוקיך") ולעסוק בידיעת הבורא ובתורתו.

זוהי משימתו של האדם עלי אדמות: לחבר ולאחד את כל כולו עם הקדוש ברוך הוא, עד שאפילו הדברים הפשוטים ביותר שהוא עושה יהיו חדורים באלוקות, בכח העצמות, שתתגלה בקרוב ממש בגאולה האמיתית והשלימה.

(על פי לקוטי שיחות חלק ג' עמוד 887)