בחודש אדר תקל"ז יצאה מרוסיה חבורה של חסידים לארה"ק. בראש החבורה עמדו מנהיגי החסידות, רבי מנחם מענדל מויטבסק, רבי אברהם מקליסק ורבי ישראל מפולוצק, תלמידי הרב המגיד ממזריטש.
בתחילה הצטרף גם כ"ק אדמו"ר הזקן לנסיעה. כששמעו תלמידי רבנו הזקן שהוא נוסע לארה"ק, נתעצבו מאד ויבכו במר נפשם לפני רבנו הזקן אשר לא יעזבם, אבל רבנו הזקן השיב להם שחז"ל אמרו "חייך קודמין.
רבנו הזקן ואתו כל בני ביתו ואחיו הק׳ יצאו לדרך והגיעו עד לעיר מוהילוב אשר על נהר דניסטר ליד הגבול הטורקי. כשלשה שבועות ישב רבנו הזקן במוהילוב יחד עם חבורת החסידים שעשו דרכם לארה"ק. אך רבי מנחם מענדל מויטבסק דיבר על לבו של כ"ק אדמוה"ז שלא ישאיר את רוסיא הלבנה וליטא כצאן בלא רועה. לאחר ריבוי הפצרות הסכים רבנו הזקן להשאר ברוסיא ושמחת החסידים היתה גדולה מאד.
רבנו הזקן נפרד מחבורת החסידים העולים לארה"ק "בבכי עד כי הגדיל מאד..." חבורת החסידים יצאה לארה"ק בקיץ תקל"ז ובדרך הצטרפו לשיירתם יותר מארבע מאות איש. הם הפליגו במספר ספינות שיצאו ממוהילוב. באמצע הדרך באה עליהם סערה גדולה שהטביעה את אחת הספינות, על אותה ספינה היו כ-80 חסידים אשר רובם נטבעו ר"ל, רק כ-30 מהם ניצלו והגיעו לחצי האי קרים. שאר נוסעי הספינות לא ידעו על האסון שקרה והמשיכו בדרכם לארה"ק אליה הגיעו ביום ה׳ אלול.
בתחילה התישבה חבורת החסידים בעיר צפת, אך מחמת הקשיים המרובים שהיו בצפת עזב רבי מנחם מענדל את צפת והתיישב בעיר טבריה.
תגובות