לדמותו של היהודי הראשון

פרשת השבוע נפתחת בדברי הקדוש ברוך הוא אל אברהם אבינו "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך".
סיפור זה הוא הסיפור הראשון בתורה אודות אברהם אבינו, וצריך להבין: הרי כבר הרבה לפני שאברהם אבינו קיבל את ההוראה "לך לך" הוא כבר "הכיר את בוראו", הפיץ ופרסם בעולם שיש אלוקים אחד ולו ראוי לעבוד, ועד שכמעט מסר את נפשו באור כשדים כאשר רצו לשרפו באש בגלל אמונתו, ואם כן מדוע התורה "מתעלמת" ומדלגת על כל קורות חייו של אברהם אבינו עד לסיפור זה?

קודם כל - מהו יהודי?
וההסבר בזה: מכיוון שאברהם אבינו היה היהודי הראשון וממנו התחיל כל עם ישראל, לכן כשהתורה מתחילה לספר אודותיו היא בראש ובראשונה מדגישה ומבהירה מהי המהות של יהודי.
המהות של יהודי היא העובדה שהקב"ה הבדיל אותו מכל העמים ובחר בו להיות לו לעם. מהות זו היא הגורם המייחד את בני ישראל משאר העמים, כי אצל שאר העמים ההתקרבות אל הבורא תלויה בהבנה בשכל, וככל שמבינים יותר ומשיגים את הבורא כך יותר קרובים אליו, ואילו אצל עם ישראל הקירבה אל הקב"ה היא לא מצד העבודה האישית אלא מצד עצם העובדה שהקב"ה בחר בהם.
לפי זה מובן למה התורה מתחילה לספר על אברהם אבינו רק מאז הציווי שקיבל מאת הקב"ה "לך לך מארצך": כאשר מדברים אודות המהות העיקרית של אברהם אבינו הרי מה שנוגע זה העובדה שהקב"ה בחר בו וציווה אותו "לך לך מארצך", וממילא הרקע ההיסטורי שלו פחות נוגע ולפיכך התורה לא מציינת כלום מאותה תקופה.

להתחיל מהתכל'ס
ידוע ש"תורה" מלשון הוראה, ולכן מכל דבר בתורה יש לקחת הוראה למעשה בפועל, ובפרט בנוגע לסיפור אודות אברהם אבינו, כי "מעשה אבות, סימן לבנים":
יש הגיון מסוים האומר שבכדי לקרב יהודי לקיום התורה והמצוות צריך קודם כל ללמד אותו מידע בסיסי על המשמעות של קיום התורה והמצוות, על הקדוש ברוך הוא ועל הקשר של כל יהודי איתו, ורק אחרי שיודעים את כל זה אפשר לגשת לקיום המצוות בגשמיות, בפועל ממש.
כלפי סברה זו מגיעה פרשת השבוע ומלמדת שעוד לפני שיודעים על כל המעלות שהיו לאברהם אבינו (שכבר מגיל צעיר "הכיר את בוראו" וכו'), יודעים שהוא ביצע בפועל את רצון ה' "לך לך מארצך וממולדתך", כי העיקר הוא המעשה בפועל ממש, וכל ההקדמות והסיפורים על אברהם אבינו לא נוגעים כאן.

נקודת החיבור - קיום רצון ה'
זו ההוראה לכל יהודי, שאפילו כאשר הוא כבר רכש ידיעות רבות בתורה ויש לו אהבת השם ויראת השם, בכל זאת עליו לדעת שכאשר הוא ניגש לקיים מצווה הוא מקיים כעת את רצון ה', וקיום רצונו של הקב"ה זה היסוד שעליו מתבסס עיקר החיבור שלו עם הקב"ה, וכל שאר המעלות האישיות הם רק תוספת צדדית שמוגבלת ברמת ההשגה האישית.
על ידי הנהגה בהתאם לכך מתוך אמונה וקבלת עול פשוטה לרצון ה', זוכים בקרוב ממש שהקב"ה לוקח את כל היהודים לארץ ישראל השלימה (אותה נתן במתנה לאברהם אבינו) בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו תיכף ומייד ממש.
(ע"פ לקוטי שיחות חלק כה ע' 47)