חג הפורים והגאולה האמיתית והשלמה

חג הפורים, המציין את נס ההצלה של עם ישראל מגזירת המן במגילת אסתר, נושא בחובו ממד עמוק הקשור לרעיון הגאולה האמיתית והשלמה. מעבר לשמחה וההודיה על הנס ההיסטורי, המקורות התורניים מגלים לנו שפורים מהווה צוהר לגאולה של עם ישראל, ומשמש כסמל לתהליך הגאולי המתרחש גם בזמנים של הסתר פנים ועד ךגאולת העם כולו תיכף ומיד ממש.

במדרש (מדרש משלי ט, ב. ילקוט שמעוני משלי רמז תתקמד) נאמר כי "כל המועדים בטלים לעתיד לבוא, וימי הפורים אינם בטלים לעולם". משמעות הדבר היא שבעוד חגים אחרים, הקשורים לזכר יציאת מצרים או למקדש, עשויים להתבטל עם בניית בית המקדש השלישי והגאולה האמיתית והשלמה, פורים ישאר נצחי. הסיבה לכך טמונה באופיו המיוחד של הנס: גאולה שאינה מלווה בהתגלות אלוקית גלויה כמו בקריעת ים סוף, אלא מתרחשת בתוך הטבע, "נס המלובש בטבע" ופעל בו וחדר בו. הרמב"ם (הלכות מגילה, פרק ב, הלכה יח) מחזק זאת וקובע "כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר, והרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה, וכהלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם. ואף על פי שכל זכרון הצרות יבטל, שנאמר: כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני, ימי הפורים לא יבטלו, שנאמר: וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם".

המהר"ל מפראג, בספרו "אור חדש" על מגילת אסתר, מבאר שנס פורים אינו רק הצלה גופנית, אלא תחילתו של תהליך גאולה רוחנית. המן, צאצא עמלק, מסמל את הכוח המבקש לערער את קיומו של עם ישראל, כפי שנאמר בדברים (כה, יז-יט) על עמלק "אשר קרך בדרך". הניצחון על המן מבטא את התגברות האמונה והאחדות בעם, שהם יסודות הגאולה. המהר"ל מוסיף כי ההיפוך "מיגון לשמחה" בפורים משקף את התהליך הגאולי העתידי – מתוך משבר וסכנה צומחת ישועה, כפי שיתממש תיכף ומיד ממש.

הזוהר הקדוש מוסיף נדבך נוסף ומשווה את אסתר המלכה ל"שכינה שבגלות". הצלתה של אסתר ושל העם נתפסת כ'דגם' לגאולה האמיתית והשלימה. השם "אסתר", שפירושו "נסתר", מרמז על פעולת ה' בהסתר – תכונה המאפיינת את תקופת הגלות ומבשרת את הגאולה שתבוא בדרך נסית דומה. הזוהר רואה כאן רמז לכך שגם בעומק החושך יש ניצוץ של קדושה הממתין להתגלות.

החתם סופר (תורת משה, דרוש לפורים) מציע פרספקטיבה נוספת ומדגיש שפורים הוא חג שבו עם ישראל לקח חלק פעיל בגאולתו. לדבריו, התענית של אסתר והתפילה של העם היוו את הזרז לנס, בניגוד לנסים אחרים שבהם לא נפעל הנס דווקא על ידי פעולת העם. החתם סופר רואה בכך רמז לגאולה שבה עם ישראל נוטל חלק באופן פעיל בתהליך – באמצעות תשובה, מעשים טובים ואמונה – כדי להביא את הישועה השלמה. הוא מוסיף שקבלת התורה מחדש בימי אחשוורוש ("קיימו וקיבלו", מגילת אסתר ט, כז) מסמלת את חיזוק הברית עם ה', שהיא תנאי לגאולה.

פורים אינו רק זכר לנס היסטורי, אלא גם יום המציין את הגאולה הנסית והרוחנית שתתממש בקרוב ממש. הוא מלמד שגם בהסתר פנים יש את האור המסתתר בו, ושמתוך אמונה, מצוות ומעשים טובים, אנו פועלים ומביאים את הגאולה האמיתית והשלימה