עומק ההתחדשות בתורה - בגאולה

אחד הייעודים המרכזיים של ימות המשיח הוא גילוי עצום של חכמה אלוקית בעולם. הרמב"ם פוסק שבאותם ימים "תרבה הדעה והחכמה והאמת”, והמלך המשיח (עליו נפסק בהלכה כי הוא "בעל חכמה יהיה יותר משלמה ונביא גדול הוא") ילמד את כל העם דעת אלוקות באופן נעלה ביותר. העולם כולו יגיע להכרת הבורא בעומק שלא היה מעולם.

אך כאן מתעוררת שאלה יסודית: אם התורה נצחית ואינה משתנה לעולם, כיצד ייתכן שיהיה בעתיד "תורה חדשה"? הרי התורה עצמה קובעת: "לא בשמים היא", ואין נביא רשאי לחדש דבר מעתה.

חידוש תורה שכבר ניתן

כדי להבין זאת, צריך להתבונן באופן שבו נוצרים חידושי תורה כבר בזמן הזה. חז”ל אומרים שכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש - כבר ניתן למשה מסיני. מצד אחד זהו חידוש של האדם הלומד, שהתייגע והעמיק בשכלו עד שהגיע להבנה חדשה. אך מצד שני, אותו חידוש כבר היה כלול בתורה מלכתחילה.

הדבר דומה לאוצר עצום הטמון באדמה. האדם שחופר ומגלה את האוצר אכן מגלה דבר חדש, אבל האוצר היה שם עוד קודם. כך גם התורה: במתן תורה ניתנו כל הכללים והכוחות לגלות אינסוף עומקים וחידושים.

לא שבזמן הזה החידושים מתגלים באמצעות ההתייגעות בשכלו המוגבל של האדם. לכן הם שייכים לעולם ההבנה האנושי, גם אם בתחילה היו נסתרים.

גילוי אינסופי ממש

לעומת זאת, ה"תורה חדשה" של ימות המשיח שונה לגמרי. מדובר בגילוי עמוק כל כך, שאין בכוחו של אדם להגיע אליו בכוחות עצמו. רק הקב"ה עצמו יגלה אותו על ידי משיח צדקנו, כנאמר "תורה חדשה מאתי תצא".

אין הכוונה חלילה לתורה אחרת, או לשינוי במצוות התורה. התורה תישאר אותה תורה שניתנה בסיני. החידוש יהיה בעומק האין-סופי שיתגלה בה, בטעמיה הפנימיים ובסודותיה הנסתרים ביותר.

המלך המשיח, שעליו נאמר שיהיה "בעל חכמה יתר משלמה", יגלה את העומקים הללו באופן שיוכלו להתקבל גם בשכל האנושי. הוא ילמד אותם בבית הדין הגדול בירושלים, שאף הם יהיו החכמים הגדולים ביותר מכל הדורות, עד שהדברים יהפכו לחלק מהבנת התורה שבעל פה.

לכן אין כאן סתירה ל"לא בשמים היא". התורה החדשה אינה תורה אחרת, אלא גילוי חדש ועצום של אותה תורה נצחית שניתנה כבר במעמד הר סיני - גילוי חדש על ידי מלך המשיח שיביא את העולם כולו להכרה מלאה בבורא, בגאולה האמיתית והשלימה, תיכף ומיד ממש.

(מעובד על פי קונטרס תורה חדשה מאתי תצא תנש"א)