מלכות דוד - הרבה יותר מתפקיד

מלכות דוד - הרבה יותר מתפקיד

ההפטרה אותה נקרא השבת, עוסקת בסיפור בו נשבע דוד המלך לבת שבע ששלמה בנה ימלוך אחריו, הוא מצהיר בפני בת שבע ונשבע ששלמה בנה הוא זה שירש את ההנהגה, ועוד באותו יום, הוא מצווה למשוח אותו ולהכתירו. ואיך יתכן שני מלכים בכתר אחד

ההפטרה אותה נקרא השבת, עוסקת בסיפור השתלשלות האירועים שבעקבותם נשבע דוד המלך לבת שבע ששלמה בנה ימלוך אחריו: אדוניהו, הבן הרביעי מבניו של דוד, החל להתנשאות בניסיון לרשת את כס המלוכה תוך שהוא לוקח עימו את אביתר הכהן ויואב בן צרויה שר הצבא. כאשר שומע זאת נתן הנביא הוא דואג – יחד עם בת שבע – ליידע את דוד המלך. לאחר שדוד שומע זאת, הוא מצהיר בפני בת שבע ונשבע ששלמה בנה הוא זה שירש את ההנהגה ויהיה מלך בבוא העת.
שני מלכים בכתר אחד?!
בהמשך הפסוקים מתואר כיצד דוד מצווה לקחת את שלמה ולהרכיבו על הפרדה המלכותית, למשוח אותו למלך ולהכריז "יחי המלך שלמה".
סיפור ההפטרה תמוה ביותר: כיצד ייתכן ששלמה הוכתר למלך עוד בחיי אביו, והרי אי אפשר ששני מלכים ישמשו בכתר אחד?
והגם שבמהלך ההיסטוריה קרה כמה פעמים שהבן הוכתר למלך בחיי אביו, אבל הרי במקרים אלו המלכות עברה מהאב אל הבן ומלכותו של האב התבטלה (בגלל שהוא לא יכל להמשיך לתפקד כראוי, בגלל חולי וכדומה), אבל בסיפור ההפטרה, דוד המלך המשיך למלוך גם אחרי ששלמה נמשח למלך.
הדבר יובן על פי ההבדל שבין מלכי בית דוד לשאר מלכי ישראל:
תפקיד המלך כולל שני עניינים: יש את התפקיד להנהיג בפועל את המדינה; ויש טבע פנימי הטבוע אצל המלך של התנשאות ומלוכה – וזה נמצא ושייך אך ורק אצל מלכי בית דוד. וכדברי הרמב"ם "כיוון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות, והרי המלכות לו ולבניו עד עולם".
מלך: תפקיד או מהות?
זו הסיבה שרק למלכי בית דוד שמורה ההבטחה האלוקית על נצחיות המלוכה כי מלכי בית דוד לא משמשים רק בתפקיד המלך (דבר שיכול להפסיק לאחר דור או שתיים) אלא הם מלכים בעצם מהותם. לעומתם, שאר מלכי ישראל שימשו רק בתפקיד ה"טכני" של מלך, והוא היה בנוסף למהותם האישית.
ומכיוון שאצל מלכי בית דוד יש טבע מלכותי הטבוע בנפשם, מובן שעוד בחיי המלך יש גם אצל הבן את עניין המלוכה, כי הוא מקבל את התכונות המלכותיות מיד כשנולד.
לעומת זאת, אצל שאר המלכים, הרי כל זמן שהאב חי, אין אצל הבן שום גדר של מלך, ורק לאחר מותו של המלך, הבן מקבל את התפקיד בירושה.
נולד מלך
כעת יובן כיצד דוד המלך ציווה להמליך את שלמה בנו עוד בחייו, כי המלוכה הייתה כבר נמצאת אצל שלמה מהרגע שנולד. אבל עם זאת, שטבע המלכות היה טבוע בנפשו של שלמה המלך, עדיין היה זה רק ברמה התיאורטית ולא היה מוכרח שהוא זה שימלוך בפועל.
אך כאשר דוד בחר בשלמה וציווה למשוח אותו למלך, הוא החיל עליו את המלכות בפועל ממש.
ואין זה בסתירה עם הכלל ש"אין שני מלכים משמשים בכתר אחד", כי הכלל הזה מדבר על תפקיד ההנהגה של המלך שהיה ונשאר אך ורק אצל דוד המלך, אבל המהות והטבע של המלך היה גם אצל שלמה, עוד בחיי אביו, כי כבר מלידתו "זכה בכתר מלכות".
ויהי רצון שבקרוב תבוא הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, שהוא משלים את הנצחיות של מלכות בית דוד – תיכף ומיד ממש.
(על פי לקוטי שיחות חלק ל עמוד 97)