המעשה הוא העיקר: חגיגת סיום הרמב"ם

משיחות קודש הרבי שליט"א מלך המשיח בנושא סיום הרמב"ם, לוקט ע"י מערכת המעשה הוא העיקר.

א. [מוצאי כ"ף טבת תשמ"ט, כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח אחז בידו הק' ספר הרמב"ם וקרא מתוכו את ההלכה האחרונה]: ובאותו הזמן לא יהי' . . כמים לים מכסים. נשלמו הלכות מלכים והחיבור כולה, ברוך שאמר והי' העולם, בפרטו ובכללו". "תם ונשלם שבח לא-ל בורא עולם".

ב. אף שהשיעור דהתחלת המחזור הוא למחרתו (כנדפס ב"מורה שיעור") הרי מצד הענין ד"מתכיפין התחלה להשלמה" טוב ונכון להתחיל תיכף לאחרי הסיום"', או בלימוד הקדמת הרמב"ם'', ומה טוב - בהתחלת הספר עצמו.

ג. מכיוון שהכוונה באמירת ה"הדרן" היא שעל ידי זה יתוסף בעניני יראת שמים כו', אזי מותר וצריך להשתדל בזה, וכפרט כשרואים במוחש את התוצאות בנוגע לפועל.

ד. גם כאשר החגיגה הפומבית לרגל סיום הרמב"ם נערכת בזמן אחר (כמנהג ישראל שמאחרין זמן חגיגת הסיום "משום כבוד התורה . . ביותר הידור ברוב עם כו'") - הרי עיקר השמחה היא ב"גמרה של תורה", בו ביום.

ה. לעשות סיום בו ביום, בזמנו, כדי שלא לדחות ענין של תורה, ובודאי יעשו אחר כך גם את הסיום הגדול "ברוב עם הדרת מלך".

ו. אף שנעשו כבר כמה וכמה סיומים (בעשירי בחודש), הן בחוץ-לארץ והן בארצינו הקדושה, ובמיוחד על ציון הרמב"ם בטבריא, אף על פי כן, יש ענין להשתתף בעוד סיומים.

ז. מנהג ישראל (תורה היא) שעושים שמחה לגמרה של תורה, ומכל שכן וקל וחומר מהשמחה שבסיום מסכת אחת על ידי יחיד מישראל, ועל אחת כמה וכמה בסיום לימוד הרמב"ם ש"מקבץ לתורה שבעל פה כולה" על ידי רבים מישראל.

"ברוב עם הדרת מלך"

ח. השמחה לגמרה של משנה תורה היא גם לאלה שסדר הלימוד שלהם הוא פרק אחד ליום, כיון שכולם לומדים ומסיימים משנה תורה להרמב"ם, לימוד שוה ממש הרי בודאי שגם אלה שמסיימים הלימוד בשלש שנים משתתפים בשמחה לגמרה של תורה ע"י הלומדים בשנה אחת.

ט. [הנ"ל הוא] על אחת כמה וכמה לאלה שלומדים ספר המצוות להרמב"ם כפי שנחלק באופן מקביל ללומדי משגה תורה להרמב"ם ג' פרקים ליום, שהסיום שלהם הוא באותו זמן שמסיימים הלימוד דג' פרקים ליום.

י. יתירה מזה השמחה לגמרה של משנה תורה שייכת גם לאלה שלעת-עתה אינם משתתפים בלימוד שיעור יומי ברמב"ם, דכיון שלימוד משנה תורה בכל שנה נתפשט בתפוצות ישראל, הרי הסיום הוא שמחה דכלל ישראל.

יא. מלבד החיוב לעשות שמחה לגמרה של תורה, רואים במוחש מעשה רב שחגיגות אלה מביאות לידי התעוררות והוספה בלימוד הרמב"ם וכו', כפי שראו את התוצאות דחגיגות סיומי הרמב"ם במחזורים הקודמים, ועוד יותר מכפי ששיערו תחילה.

יב. יש להשתדל עוד יותר בעריכת חגיגות דסיום הרמב"ם, ברוב פאר והדר, וכל המרבה הרי זה משובח, ומתוך "שטורעם", ובלשון הכתוב - "רוח גדולה וחזק מפרק הרים", כולל זה שאמרו עלין ש"נדמה . . כהר" [היצר הרע].

יג. פשוט, שכל אחד ואחר צריך להשתתף בהסיום, כי, הענין ד"ברוב עם הדרת מלך" על פי הלכה נוגע להשתתפותו של כל יחיד, מכיון שעל ידו מיתוסף ב"רוב עם".

יד. ובודאי לא יעשה חשבון שגם בלעדו יהיו ריבוי יהודים, רבנים ותלמידי חכמים, עסקני ציבור, חסידים ואנשי מעשה, ובפרט שהוא "ענו"... ובמה נחשב הוא לצורך ההשתתפות בסיום הרמב"ם.

טו. נוסף על ההשתתפות שלו, ישפיע גם על יהודים נוספים שגם הם ישתתפו בסיום הרמב"ם, ואופן ההשפעה לא על ידי וויכוחים כו', כי אם, להדגיש (בדרכי נועם ובדרכי שלום) שלכל לראש "המעשה הוא העיקר", לבוא ולהשתתף בשמחה לגמרה של תורה "ברוב עם הדרת מלך".