מעלת לימוד הרמב"ם היומי

כאשר כל בני ישראל מתאחדים על ידי לימוד ענין אחד בתורה. דמכיון שבלימוד התורה נעשה "יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו כו'" בין שכלו של האדם והתורה, נמצא, שכאשר כמה וכמה מישראל לומדים ענין אחד בתורה, אזי נוסף על היחוד דכל אחד ואחד עם התורה, מתאחדים כולם זה בזה ב"יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו", אחדות אמיתית ונצחית, שהרי "התורה היא נצחית"...

וכיון שכל עניני בני ישראל ושלימותם שייכים ותלויים בתורה ושלימותה (ישראל מתקשרן באורייתא) – יש להתאחד על ידי לימוד הכולל את התורה כולה.
ובענין זה יש מעלה מיוחדת בספר "משנה תורה" ("יד החזקה") להרמב"ם, ספר של "הלכות הלכות", ה"מקבץ לתורה שבעל פה כולה", וכל זה "בלשון ברורה ודרך קצרה" ("לשון צח וקצר כלשון המשנה"), כידוע גודל הדיוק בלשונו של הרמב"ם בספרו "יד החזקה" – וכתבו בלשון הקודש (דלא כשאר חיבוריו) – עד לדיוק באופן חלוקת ההלכות כו'.

ועוד מעלה עיקרית בלימוד ספרו של הרמב"ם, בנוגע למצות לימוד וידיעת התורה כולה. ובהקדים:

במצות לימוד התורה כמה דרגות: (א) לימוד המביא לידי מעשה שהן הלכות הצריכות לכל אדם לידע אותן לקיים המצוות כהלכתן". (ב) "לידע כל התורה שבכתב ושבעל פה כולה", שבזה נכלל "כל התלמוד בבלי וירושלמי ומכילתא וספרא וספרי ותוספתות וכל המדרשים... ומדרשי רשב"י כו' לקיים מצות שמור תשמרון את כל המצוה וגו'", כולל לימוד כל ההלכות, האגדה וסודות התורה כו'. (ג) מכיון שיש מעלה מיוחדת בלימוד הלכות התורה – יש ללמוד כל ההלכות שבתורה גם אלו שאין נוהגות וצריכות (שהרי בזה אין חילוק בין הלכות הצריכות להלכות שאינן צריכות). (ד)לימוד מיוחד כדי לחקוק דברי תורה במוח הזכרון.

שכל אחד ואחד יקבל על עצמו

ובענין לימוד הלכות (דרגה השלישית) יש מעלה מיוחדת בספרו של הרמב"ם, מכיון שבו נתבארו הלכות התורה כולה (מה שאין כן בספרי שאר הפוסקים, כמו הרי"ף וכיו"ב, וכן ה"שולחן ערוך", שבהם לא הובאו כמה וכמה מצוות, שאינן נוהגות בזמן הזה וכיוצא בזה).

ונמצא, שעל ידי לימוד "משנה תורה" להרמב"ם מקיימים את המצוה דלימוד וידיעת הלכות התורה כולה בשלימותה.

ומפני טעמים הנ"ל (ועוד טעמים) – באתי בהצעה:

נוסף על השיעורים הקבועים בלימוד הש"ס (בבלי וירושלמי), לימוד הלכות הצריכות למעשה, וכל שאר השיעורים בתורה כל חד וחד לפום שעורא דיליה – כדאי ונכון שכל אחד ואחד יקבל על עצמו (בלי נדר, כמובן) ללמוד שיעור קבוע בספר "משנה תורה" להרמב"ם. היינו, שיחלק את ספר הרמב"ם לשיעורים קבועים לכל יום ויום, כך שמידי יום ביומו ילמדו כולם שיעור אחד, עד לסיום כל ספר הרמב"ם – כולם ביום אחד...

כדי לאחד על ידי לימוד זה את כל ישראל, באופן ד"נצבים כולכם" לפני השם, כולל "טפכם ונשיכם", "בנערינו ובזקנינו" – כדאי ונכון שגם הנשים והקטנים ישתתפו בזה. ואף שאינם שייכים ללימוד הספר "משנה תורה" – ילמדו מעין ספר זה, ספר המצוות להרמב"ם...

...ובקרוב ממש נזכה לקיום היעוד שבו מסיים הרמב"ם וחותם את הלכות מלכים ומלחמותיהם ואת כל ספרו "יד החזקה": "ולא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו כל ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

משיחות קודש הרבי שליט"א מלך המשיח, אחרון של פסח תשד"מ.