נקודה בפרשה: החלוצים מעבר הירדן

בפרשתנו פונים בני שבט ראובן וגד אל משה רבינו בבקשה להישאר בעבר בירדן המזרחי, מאחר והוא שטח טוב עבור הצאן הרב שיש ברשותם, אך משה השיב להם בטענה "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה, ולמה תניאון את לב בני ישראל מעבור אל הארץ"?!, ואף הוסיף "כה עשו אבותיכם. .", כלומר - בקשתכם מזכירה את חטאם של המרגלים שלא רצו להיכנס לארץ המובטחת.

בין השבטים למרגלים

על כך יש לשאול: כיצד משה רבינו משווה את בני ראובן וגד למרגלים, הרי בני ראובן וגד הבהירו שלא זו בלבד שניתן לכבוש את הארץ, אלא שיהיה זה ללא שום קושי – בדיוק ההיפך מטענת המרגלים? ועוד, הרי הם באו אל משה רק בבקשה "אם נא מצאנו חן בעיניך", ומובן שאם משה לא היה מסכים לכך, הרי הם היו עולים יחד עם כולם לארץ ישראל, ואם כן מהי ההשוואה בינם לבין המרגלים?

שאלה נוספת: לאחר שאמרו בני ראובן וגד "ואנחנו נחלץ חושים" – שהם ילכו ראשונים במלחמה לכיבוש הארץ, משה רבינו הסכים מיד. ומובן אם כן, שהישארותם של שני השבטים בעבר הירדן הייתה מכוונת לרצון העליון, ואם כן, מדוע אנו מוצאים שלבסוף הם נענשו על כך (בגלות, שהם הוגלו ראשונים לפני כל השבטים)?

ניתוק מהעולם

ההסבר לכך הוא – רצונם של בני ראובן וגד היה להישאר בעבר הירדן ולעסוק במרעה צאן, כי עבודה כזו לא כרוכה בטרדות רבות, וכך יוכלו לעסוק יותר בלימוד התורה ולהיות קשורים יותר לקב"ה. (וזוהי הסיבה לכך שגם האבות והשבטים - בני יעקב, עסקו במרעה צאן, כדי שלא יצטרכו להתעסק עם העולם, ושיוכלו להיות קשורים תמיד לקדוש ברוך הוא).

ולפי זה מובנת ההשוואה בין שני השבטים הללו למרגלים: גם המרגלים רצו להישאר במדבר כי ידעו שכאשר יכנסו לארץ ישראל יפסיק ה'מן' לרדת מהשמיים, ויהיה להתחיל להתעסק עם העולם (חרישה, זריעה וכו'), ולכן הם העדיפו להישאר במדבר מבלי להתעסק עם העולם הזה.
אבל עדיין יש להבין כיצד משה הסכים לבסוף שהם יישארו בעבר הירדן ולא ייכנסו לארץ?

שילוב מנצח

אלא שישנו הבדל בין בקשת שני השבטים לטענת המרגלים: לאחרי מתן תורה נחלקים בני ישראל לשני סוגים – "יושבי אוהל" שמתעסקים בלימוד התורה, ו"בעלי עסק" שעוסקים עם בירור העולם. ובשביל להגשים את התכלית של העולם הזה - "דירה בתחתונים", יש צורך בבירור העולם (על ידי ה"בעלי עסק") ויחד עם זאת צריך את לומדי התורה ש"יאירו" את המצוות שעושים ה"בעלי עסק". אך מכיוון שהעיקר נעשה ע"י בירור העולם בפועל, לכן נקבע שרוב בני ישראל יהיו "בעלי עסק" ורק מיעוט ישבו ויעסקו בתורה.

וזהו ההבדל בין בקשת בני ראובן וגד לטענת המרגלים, כי המרגלים רצו שכל בני ישראל יישארו במדבר, לעומת בני ראובן וגד ביקשו שרק הם יישארו כדי לשבת ולעסוק בתורה. ובכל זאת משה השווה אותם למרגלים, כי תפקידם של "יושבי אוהל" הוא להאיר ולהחדיר חיות בעבודת ה"בעלי עסק" ולא להישאר בעבר הירדן, נפרדים משאר השבטים. אך לאחר שהם הצהירו ש"אנחנו נחלץ חושים" ושהם אינם מתכוונים 'להתנתק' מבירור העולם, הסכים משה שהם יישארו בעבר הירדן.

ולאחר כל זאת הם נענשו, כי עדיין (בדקות) הייתה כאן סטייה מסוימת מהתכלית של בריאת העולם – עשיית "דירה בתחתונים".

(ע"פ לקוטי שיחות חלק ח' שיחה ב' לפ' מטות)