רעיון לפרשת שלח: לבצע את מטרת השליחות

בסיפור המרגלים ישנו דבר בלתי מובן:

המרגלים ששלח משה רבנו היו אנשים במדרגה גבוהה מאוד, "ראשי אלפי ישראל", שנבחרו מכל שאר בני ישראל, ו"באותה שעה כשרים היו", ואם כן לא מובן כיצד יכול להיות שהתוצאות משליחת אנשים כה נעלים הייתה אך ורק תוצאות שליליות?!

אלא מוכרחים לומר שמשליחת המרגלים הייתה גם תוצאה חיובית, וכפי שיוסבר להלן:

שליחת מרגלים קודם מלחמה יכולה להתחלק לשתי סוגים: (א) לצורך כיבוש הארץ – בכדי לדעת את הדרכים ומבואות הערים שבשטחי האויב, זקוקים לשלוח קודם לכך אנשים שירגלו את הארץ המיועדת לכיבוש, ויורו אחר כך ללוחמים מהיכן הכי נח לכבוש וכיצד. (ב) לצורך הכרת הארץ – בשביל לדעת את טיב הארץ ויופיה, ועל ידי כך לגרום לעם לעלות אליה בשמחה ובחפץ לב.

כל המוסיף גורע

מטרת שליחת המרגלים ששלח משה רבנו הייתה לתור (לטייל) את הארץ - "וראיתם את הארץ מה היא.. הטובה היא.. השמנה היא..", אבל לא לרגל אותה, כי את כל המלחמות אז לא עשו כדרך כל המלחמות, מכייון שהמלחמה נעשתה על ידי הקב"ה, ולכן לא היה טעם לשלוח אז מרגלים על מנת להתכונן לכיבוש הארץ.

ואת המשימה הזו - לבדוק האם הארץ טובה או רעה וכו' – ביצעו המרגלים בשלימות, וכפי שאמרו (כאשר חזרו מארץ ישראל) "באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה", והם אף הביאו איתם מפירות הארץ בכדי להראות לעם ישראל את טיב פירותיה.

ואילו לא היו מקלקלים את שליחותם על ידי ההוספה "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו", היו אז כל בני ישראל נכנסים בשמחה לארץ ישראל.

ההבדל בין השליחויות

ולפי זה מובן השינויים שבין המרגלים ששלח משה, לבין המרגלים ששלח יהושע בן נון לרגל את יריחו (כמסופר בהפטרה של שבת שלח):

במרגלים של משה נשלחו 12 אנשים, בפרסום גדול לעיני כל בני ישראל, שהסתובבו יחד בכל חלקי הארץ; ולעומת זאת מרגלי יהושע היו רק שני אנשים, "מרגלי חרש", שרגלו ביריחו בלבד ומיד הוצרכו לברוח חזרה לארץ.

וההסבר לזה הוא, מאחר שתפקידם של המרגלים ששלח משה היה "לתור את הארץ" ולדווח על טיבה ויופיה היו מוכרחים לעשות זאת על ידי נציג מכל שבט, ושנציג זה, שיודע ומכיר את צרכי השבט שלו יתור ויכיר את הארץ האם היא טובה לצרכים של השבט שלו.

הבשורה מתממשת

מה שאין כן בזמנו של יהושע היו אז בדרגה נמוכה יותר והוצרכו להתכונן למלחמה על פי דרכי הטבע, ולכן שלחו מרגלים "חרש", מבלי פרסום ובחשאיות. וכאשר אמרה להם רחב "נפלה אימתכם עלינו וכי נמוגו כל יושבי הארץ" כבר לא היו צריכים ללכת ולרגל את כל הארץ, ובכך סיימו הם את שליחותם ויכלו לחזור אל יהושע.

ויהי רצון שתיכף ומיד ממש תקויים הבשורה שבפרשת השבוע "בישר להם שיכנסו לארץ", וכל בני ישראל באים לארץ ישראל בשלימותה (כולל גם ארצות הקיני, קניזי וקדמוני) ולירושלים עיר הקודש ולבית המקדש השלישי.

ושם יקריבו קרבן תודה להקב"ה על היציאה של כל בני ישראל אל הגאולה, ועוד והוא העיקר – שכל זה נעשה בפועל ממש ותיכף ומיד ממש.

(ע"פ דבר מלכות שלח תנש"א)

התמונה באדיבות מערכת 'רבי דרייב'