הפרה האדומה שמזכירה את הבקשה

בנוגע להלכות פרה אדומה מפרט הרמב"ם בספרו את כל הפרות האדומות שנשחטו מימי משה רבינו ועד היום: "ותשע פרות אדומות נעשו . . ראשונה עשה משה רבינו, שניה עשה עזרא, ושבע (פרות נוספות נשחטו) מעזרא ועד חורבן הבית, והעשירית יעשה המלך המשיח מהרה יגלה אמן כן יהי רצון".

נשאלת השאלה הפשוטה: ספר הרמב"ם אינו ספר העוסק בהסטוריית ימי ישראל אלא ספר הלכה שבא להורות כיצד יש לנהוג באופן מעשי, ומדוע חשוב לרמב"ם לפרט בתוך ספר הלכתי את מספר הפרות שנעשו במשך הדורות?

יותר מכך תמוה לשון הסיום של ההלכה "והעשירית יעשה המלך המשיח מהרה יגלה אכי"ר" - מה פשר הכנסת תפילה ובקשה לבוא המשיח בתוך ספר הלכה?

גם אם הרמב"ם רוצה ללמדנו הלכה שיש לבקש את ביאת המשיח, הרי המקום לשבץ זאת הוא בהלכות תפילה או בהלכות מלך המשיח (שנמצאים בסיום ספרו), ולא בהלכות העוסקות בדיני פרה אדומה.

חובה תמידית

כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר עניין נוסף בהלכות פרה אדומה:

מלבד השימוש באפר הפרה על מנת להזות על הטמאים, מצווה התורה לקחת חלק קטן מהאפר ולהצניע אותו "למשמרת".

מצווה זו אינה כמו כללות מצוות פרה אדומה שאותה עושים רק מזמן לזמן בעת הצורך, אלא זוהי חובה תמידית, שבכל עת ובכל זמן צריך שיהיה אפר מהפרה השמור ומוצנע "לעדות בני ישראל למשמרת".

צריך לחכות בפועל

ובהמשך לעניין זה מביא הרמב"ם את רשימת הפרות שנעשו בכל הדורות, כי בכך הוא רוצה להראות כיצד קיימו את החובה להניח אפר למשמרת במשך כל הדורות. זו גם הסיבה שהוא מיד ממשיך ואומר שאת "העשירית יעשה המלך המשיח" כי הרמב"ם מביא בספרו גם הלכות הנוגעות לימות המשיח ובזה הוא מסביר כיצד יקיימו את המצווה גם בגאולה השלימה.

אך עדיין נותר להבין מה פשר ההוספה "מהרה יגלה אכי"ר"? מוכרחים לומר שמאחר וספר הרמב"ם הוא ספר של הלכה ולא של תפילה, הרי שבהוספה זו מלמד אותנו הרמב"ם הלכה נוספת:

על החובה להאמין בביאת המשיח פוסק הרמב"ם "וכל מי שאינו מאמין בו, או שאינו מחכה לביאתו . . כופר . . בתורה ובמשה רבינו". זאת אומרת: אין די באמונה בביאת המשיח, אלא חייבים לחכות ולצפות לביאתו. וכשם שהאמונה בביאת המשיח צריכה להיות תמיד, כך גם הציפיה לבואו, ולכן יהודי חייב תמיד לחכות ולקוות לביאת המשיח "לישועתך קיווינו כל היום".

כאשר אדם נמצא באמת בתחושה שכזו, שבה הוא יודע שללא ביאת המשיח חסר לו בשלימותו, מובן שבכל פעם שנושא המשיח צף, אפילו בדרך אגב, הוא לא יכול לעבור על כך בשתיקה אלא מיד מתעוררים אצלו רגשות הכמיהה והציפיה לביאת המשיח.

להתעורר בכל מצב

זוהי כוונת הרמב"ם בהוספת המילים "מהרה יגלה אמן כן יהי רצון":

בכך מלמד אותנו הרמב"ם שאפילו כאשר עוסקים בנושא אחר, ונושא המשיח מובא רק בדרך אגב, מיד צריכה להתעורר אצל יהודי התפילה התביעה והבקשה "מהרה יגלה אמן כן יהי רצון"!

ויהי רצון שיהיה כן בפועל ממש, שיבוא משיח צדקנו "מהרה יגלה אמן כן יהי רצון", ואז כל ישראל יטהרו מהטומאה על ידי הזאת המים הטהורים מאפר הפרה שיעשה המלך המשיח - תיכף ומיד ממש.

(על פי לקוטי שיחות חלק כ"ח, עמוד 131)