לגלות את הטוב אצל כל אחד

בעקבות חטא המרגלים לא רצה עם ישראל לעלות אל הארץ המובטחת, ולכן אמר הקדוש ברוך הוא למשה "אכנו בדבר ואורישנו, ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו" - את העם יעניש הקב"ה (חס ושלום) בדבר וכליה, וממשה יקום עם חדש שירש את ארץ ישראל.

על דברים אלו השיב משה בטענה שעונש זה יתפרש אצל הגויים כחילול ה' גדול - "ואמרו הגויים . . מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ . . וישחטם במדבר".

האם זו טענה?!

דברים אלו תמוהים ביותר: האם הסיבה היחידה להציל את עם ישראל מן הגזירה היא "מה יאמרו הגויים"? והלא מדובר כאן על עונש קשה ביותר - גזירת כליון על אנשים נשים וטף! אפילו ילד מבין שהשמדת כל כך הרבה אנשים קשה באין ערוך מאשר מה שיאמרו עליו אחרים, כל שכן הקב"ה שחס ומרחם על כל בריותיו ובמיוחד על בני ישראל.

ולמרות זאת, במקום לטעון כלפי הגזירה: "הייתכן להשמיד את כלל ישראל", מבסס משה את עיקר טענתו על החשש ממה שיחשבו הגויים?

והביאור בזה: השימוש במונח שחיטה לא מקובל כלפי בני אדם אלא לגבי בהמות, כי "שחיטה' אינה רק הריגה, אלא היא מעלה את הבהמה לדרגה גבוהה יותר.

לפי זה מובן מדוע כאשר השתמש בלשון "וישחטם במדבר", לא בא משה בטענה על כך שהקב"ה אינו מרחם על בני ישראל:

כל המצוות שבתורה נועדו אך ורק להיטיב עם האדם, שעל ידם הוא יחיה כמו שצריך להיות גם בגשמיות. ולאידך, כל העונשים אינם באים חלילה בתור נקמה, אלא הם דרך לאדם לתקן את מעשיו כדי שיוכל לחיות טוב יותר.

לתקן פגם על ידי פגם?

ולכן כאשר אדם עובר עבירה חמורה, לוקח ממנו הקב"ה את חייו כדי למנוע ממנו צער ועגמת נפש גדולה יותר שיכולים לבוא עליו אחר כך (בדומה לזה שהקב"ה קיצר את חיי אברהם אבינו בעשר שנים כדי שלא יסבול אחר כך בראותו את עשיו הרשע).

מזה מובן גם לגבי טענת משה:

כאשר עם ישראל לא האמין לדבר ה' וחשש לעלות לארץ, אמר הקב"ה "עד מתי ינאצוני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי", שבזה רואים (א) שאין זו עבירה חד-פעמית שניתן לתקן אלא זה עניין קבוע, ו(ב) אין זו סתם עבירה אלא חטא בנושא הכי מהותי שיש - אמונה בדבר ה'.

ומכיוון שהיה זה כה חמור, החליט הקב"ה להעניש את עם ישראל לטובתם, כדי לחסוך מהם את כל הצרות שיגיעו אחר כך.

ולכן טענת משה הייתה בעיקר "מה יאמרו הגויים", שבכך טען שלא ייתכן שמתיקון על פגם באמונה בה' יגיע פגם אחר באמונה בה' אצל אומות העולם, שלא יאמינו בכוחו של הקב"ה.

הסתכלות חיובית

בפנימיות התורה מבואר שהמרגלים כן יזכו לחיי עולם הבא, מכיוון שהם קיבלו כבר את עונשם מיד. ומזה רואים כיצד יש להביט בעין חיובית כלפי כל יהודי, אםילו כזה שחטא כמו המרגלים, שמכיוון שהוא חלק מ"ישראל" הרי "יש לו חלק לעולם הבא".

ועל ידי שמגלים בו את הטוב הפנימי פועלים אפילו על הגויים, שמסייעים ליהודי בכל המצטרך לו אפילו לפני בוא הגאולה.

וזה ממהר את ביאת משיח צדקנו ש"יתקן את העולם כולו לעבוד את ה' יחד" תיכף ומיד ממש.

(על פי לקוטי שיחות חלק כ"ג ע' 96)