• ב"ה ימות המשיח!
  • י"ז אייר התשפ"ד (25.05.2024) פרשת בהר

לצאת או לבוא? גם וגם!

פרשת כי תצא פותחת ביציאה למלחמה, ואילו פרשת כי תבוא פותחת במצב של מנוחה ושלום - "כי תבוא אל הארץ", כאשר עם ישראל יושב לבטח בארצו ובית המקדש עומד על מכונו. כיצד נקראות שתי הפרשות באותה השבת, זו בשחרית וזו במנחה?
לצאת או לבוא? גם וגם!
הישארו מעודכנים בסטטוסים של אתר הגאולה

בכל שבת קוראים בבית הכנסת שתי פרשיות בתורה. את פרשת השבוע קוראים בתפילת שחרית, ואת תחילת הפרשה הבאה בתפילת מנחה. ומכך יוצא שהשבת יקראו בבוקר את פרשת "כי תצא", ובתפילת מנחה יקראו את הקטע הראשון של פרשת "כי תבוא".

ולכאורה היה מסתבר לומר, שמכיוון ששתי פרשיות אלו נקראות בשבת אחת, אזי צריך להיות ביניהן קשר ותוכן משותף, אבל כאשר מתבוננים בשמות הפרשיות הרי לא רק שאין ביניהם קשר, אלא הם אף מבטאות שני הפכים מנוגדים: "כי תצא" ו"כי תבוא".

גם התוכן שלהן מייצג נושא הפוך מחברו: פרשת כי תצא פותחת ביציאה למלחמה, ואילו פרשת כי תבוא פותחת במצב של מנוחה ושלום - "כי תבוא אל הארץ", כאשר עם ישראל יושב לבטח בארצו ובית המקדש עומד על מכונו.

זאת ועוד: מלבד הפירוש הפשוט, פסוקים אלו מבטאים שני מצבים שונים בעבודת ה'. "כי תצא" רומז ליציאת הנשמה ממקורה הרוחני העליון אל העולם הזה, לקראת העבודה לקיים את התורה והמצוות מתוך ההתמודדות עם ניסיונות רבים, ואילו "כי תבוא" רומז על השלב של סיום העבודה וקבלת השכר על קיום המצוות בימות המשיח. ונשאלת השאלה כיצד מתחברות להן שתי פרשיות אלו באותה שבת?

מלחמה בשלום

אלא שלאמיתו של דבר לא רק שיש קשר בין פרשיות אלו, אלא שהן אף משלימות זו את זו: פרשת "כי תבוא" משמשת כהסבר ופירוש לפרשת "כי תצא למלחמה על אויבך", שגם כאשר יוצאים למלחמה, הרי זה מלכתחילה מתוך מנוחה ושלום.

מנקודה זו ניתן לבאר שאלה נוספת המתעוררת בלימוד הפסוק הראשון בפרשת השבוע: על הפסוק "כי תצא למלחמה על אויבך" אומר רש"י: "במלחמת הרשות הכתוב מדבר". ולפי הפירוש האומר שהמלחמה המדוברת כאן היא עבודת היהודי בקיום התורה והמצוות, איך ניתן לומר שזו "מלחמת הרשות" והלא היהודי מחוייב לשמור ולקיים את מצוות התורה?

שכיר או מתנדב?

ומזה מתעוררת שאלה נוספת על השכר המובטח לעם ישראל בעבור קיום המצוות: נתינת שכר כתשלום על עבודה קיימת רק בעבודה של פועל המשכיר את עצמו, מה שאין כן בעבד הקנוי לאדונו אין מציאות של שכר על ביצוע העבודה, כיון שהעבד מחוייב לבצע אותה בכל מצב, ומכיוון שבני ישראל הם עבדים של הקדוש ברוך הוא, לא מובן מדוע הם זכאים לקבל שכר על קיום המצוות?

וההסבר לכל זה: הגישה האומרת שעם ישראל הם עבדיו של הקב"ה, ושהם מחויבים לקיים את מצוותיו היא נכונה רק בחיצוניות הדברים, אך באמת, עם ישראל והקדוש ברוך הוא הם מציאות אחת ממש, וירידתם לעולם הייתה רק לאחר הסכמתם, כי במקורם העליון הם נעלים מהעולם הזה שלא בערך. לפי זה מובן שעבודת היהודי היא "מלחמת הרשות", כיוון שכל ירידתם למטה הייתה ברשותם ובהסכמתם, ומסיבה זו גם מגיע להם שכר לאחר השלמת העבודה.

הזמן לקבל את המשכורת

ובדורנו זה, לאחר כל המעשים הטובים של עם ישראל במשך הדורות, יחד עם הפצת המעיינות של תורת החסידות בכל פינה בעולם, עומדים כבר בשלב של סיום המלחמה והעבודה, שלכן כל העבודה כיום נעשית דווקא מתוך מנוחה והתיישבות, שמחה וטוב לבב, וכעת נמצאים כבר בשלב של תשלום השכר בימות המשיח והגאולה האמיתית והשלימה.

(על פי דבר מלכות כי-תצא ה'תנש"א) 

תשובה שלמה: מהמקום שתמיד נשאר טהור

אפר של אהבת ישראל

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...