הנצחיות של בית המקדש

בפרשת תרומה אנו למדים על כלי המשכן, ובראשם ארון הברית - הכלי הקדוש ביותר, בו היו מונחות לוחות הברית, ומקומו היה בקודש הקודשים - המקום הקדוש ביותר במשכן ובבית המקדש.

בהלכות בית הבחירה כותב הרמב"ם: "אבן הייתה בקודש הקודשים שעליה היה הארון מונח", וממשיך לתאר באריכות את סיפור גניזת הארון לקראת סוף ימי בית המקדש הראשון, וכך הוא מספר: "ובעת שבנה שלמה את הבית יודע שסופו להיחרב, בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות, ויאשיהו המלך ציווה וגנזו במקום שבנה שלמה".

צריך להבין - מדוע הרמב"ם מאריך כל כך בתיאור זה, הרי ספרו הוא ספר הלכה ולא ספר היסטוריה. מדוע נדרש הרמב"ם לפרט את כל מהלך גניזת הארון, כולל מי גנז אותו, מי בנה את המטמוניות, וכיצד הן היו בנויות, אם אין זה נוגע להלכה?

חלק בלתי נפרד

ההסבר לכך טמון בתפיסה היסודית שמלמד אותנו הרמב"ם לגבי ארון הברית. את התיאור אודות ארון הברית הרמב"ם לא כותב יחד עם תיאור כלי המקדש (המנורה, שולחן לחם הפנים וכו') אלא כותב זאת ביחד עם תיאור צורת הבית. הסיבה לשינוי זה היא כי לפי שיטת הרמב"ם הארון אינו עוד כלי מבין כלי המקדש, אלא הוא חלק מהותי ממבנה הבית עצמו.

אך על פי זה מתעוררת השאלה: הרי בבית המקדש השני ארון הברית לא היה, ואם כן יוצא שבניין בית המקדש השני היה חסר ולא שלם?

כאן מגלה לנו הרמב"ם חידוש מופלא: הארון לא הועבר למקום גניזתו מתוך אילוץ או חוסר ברירה, אלא מלכתחילה "בעת שבנה שלמה את הבית", כבר אז נקבעו לו שני מקומות - מקום גלוי על אבן השתייה, ומקום נסתר במטמוניות שלמטה.

לא מתוך אילוץ

כלומר, גניזת הארון אינה בגדר חיסרון בבית המקדש, אלא זהו חלק מהמבנה המקורי של הבית, שנבנה באופן כזה שיכיל שני מצבים של ארון הברית – מצב גלוי ומצב נסתר, ולכן גם בזמן הבית השני, ארון הברית היה מונח במקום המיועד לו מלכתחילה.

כדי להוכיח באופן ברור שגניזת הארון לא הייתה מתוך אילוץ, אלא כך נקבע מלכתחילה, הרמב"ם מפרט שגניזת הארון לא הייתה בחורבן, אלא קודם לכן בזמן יאשיהו המלך, שאז עוצמת ישראל הייתה בתוקף גדול.

העובדה שיאשיהו הורה לגנוז את הארון בזמן של רוגע וביטחון, ולא תחת איום של חורבן, מוכיחה שגניזת הארון לא הייתה צעד של חסרון חלילה, אלא מהלך מתוכנן כחלק מצורת הבית. לא בכדי השתמש יאשיהו בלשון "תנו את ארון הברית" ולא "סלקו", כי הארון לא סולק ממקומו, אלא הונח במקומו הנכון על פי התוכנית האלוקית.

תמיד קיים

מכאן אנו למדים דבר נפלא: גם כאשר בית המקדש היה נראה כחרב בחיצוניות, הרי שבפנימיותו הוא המשיך להתקיים, כי מקום גניזת הארון לא חרב מעולם והוא קיים גם היום, מה שמבטא שלא רק שקדושת בית המקדש לא פסקה מעולם, אלא שאפילו חלק מבניין בית המקדש נותר שלם עד היום הזה.

בכך מודגש עוד יותר הקשר וההמשכיות של שלושת בתי המקדש: כבר בבית המקדש הראשון נקבע חלק שהוא יישאר נצחי, ולא סתם חלק, אלא קודש הקודשים שהוא העיקר של בית המקדש, והוא נשאר קיים עד לבניין בית המקדש השלישי בקרוב ממש, בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.

(על פי לקוטי שיחות חלק כ"א עמוד 156)