ההתאמתות המוחלטת של העובדות

בפרשת תצווה אנו לומדים על בגדי הכהן הגדול, וביניהם ה"ציץ" – טס זהב שעליו חקוקות המילים "קודש לה'". חז"ל דנים בשאלה כיצד בדיוק נכתבו מילים אלו. לדעת חכמים, הכתובת נכתבה בשתי שורות: שם ה' בשורה העליונה ו"קודש ל" בשורה התחתונה. אולם רבי אליעזר ברבי יוסי מעיד כי ראה במו עיניו את הציץ ברומי, ושם הופיעה הכתובת בשורה אחת - קודש לה'.

הרמב"ם פוסק להלכה כדעת חכמים – שהמילים נכתבו בשתי שורות – אך מוסיף שאם נכתבו בשורה אחת, הציץ כשר בדיעבד.

יוצא אם כן שלמרות עדותו של רבי אליעזר, חכמים לא חזרו בהם מדעתם שהמילים נכתבו בשתי שורות. ונשאלת השאלה: אם רבי אליעזר ראה במו עיניו את הציץ עם כתובת בשורה אחת, כיצד ייתכן שחכמים לא קיבלו את עדותו? איך אפשר להתעלם מכך?

מסורת מול תבליט

כדי להבין זאת, נתבונן במקרה דומה. ברומא קיים "שער הניצחון". על קירות השער מופיע תבליט המתאר את שלל בית המקדש המובל לרומא, ובמרכזו דמות מנורה בעלת קנים מעוגלים, בצורת חצאי קשת. תבליט זה נחשב בעיני רבים לתיאור ויזואלי של מנורת המקדש. לעומת זאת, במסורת שלנו ישנה קביעה חד-משמעית אחרת. רש"י כותב שהקנים של המנורה היו ישרים ואלכסוניים, ולא מעוגלים. גם הרמב"ם צייר את המנורה כך – עם קנים ישרים. ולכאורה, יש גם כאן סתירה: כיצד מסתדרת המסורת של רש"י והרמב"ם מול עדות ראייה היסטורית כמו התבליט ברומא?

כך לא נראתה המנורה

ההסבר לכך פשוט: אין הכרח שהמנורה המתוארת בשער טיטוס היא אכן מנורת המקדש. ידוע כי עובדי עבודה זרה יצרו חפצים דומים לכלי המקדש עבור העבודה זרה שלהם, וייתכן מאוד שהמנורה המופיעה בתבליט אינה המקורית, אלא חיקוי, ובפרט שבציור על שער טיטוס יש ציור של דרקון על המנורה (!) דבר שכלל לא היה קיים במנורת המקדש. מזה מובן שהמנורה המצוירת על השער ברומא אינה המנורה האמיתית, אלא כנראה מנורה אחרת.

בדומה לכך יש לומר בענייננו: לחכמים הייתה מסורת וקבלה מדור לדור שהמילים "קודש לה'" נכתבו על הציץ בשתי שורות, ולכן לא היה להם ספק שהציץ שראה רבי אליעזר אינו הציץ האמיתי. ייתכן שהציץ שנמצא ברומי היה בכלל חיקוי שמישהו יצר בשביל לבלבל את הרומאים ולמנוע את חילול הציץ האמיתי. אבל רבי אליעזר, שלא קיבל מסורת זו, הסתמך על מה שראה בעיניו, וסבר שזהו הציץ האמיתי.

יש אמת אחת

מכאן עולה הוראה גם לימינו. לעיתים מתגלות גניזות עתיקות ומגילות שנכתבו לפני מאות ואלפי שנים, ובהן הבדלים מסוימים בהשוואה למסורת המקובלת אצלנו, ויש הרואים בכך "עדות ראייה" היסטורית.

אולם יש לדעת שלמרות זאת המסורת שבידינו חזקה יותר מכל ממצא ארכיאולוגי כזה או אחר, שכן אין לנו דרך לדעת מי כתב את אותן מגילות והאם הכותבים היו מגדולי חכמי ישראל או לא, ואפילו ייתכן שהמגילות הללו נגנזו דווקא מפני שהן לא נכתבו כהלכה.

לעומת זאת, התורה והמסורת שהועברו מדור לדור – מרבותינו ועד משה רבינו – הן האמת הברורה והמדויקת ביותר. אמת התורה אינה נקבעת לפי עדויות שונות, אלא לפי מה שנמסר לנו מדור לדור במסורת ברורה, ובקרוב ממש נזכה לראות את הדברים כולם בבירור בגאולה האמיתית והשלמה תיכף ומיד ממש.

(על פי לקוטי שיחות חלק כ"ו עמוד 200)