מליובאוויטש לאמריקה: הרבי שלא נכנע

הוד כבוד קדושת אדוננו מורנו ורבינו רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש - אדמו"ר הריי"ץ, נולד בעיירה ליובאוויטש ביום י"ב בתמוז לשנת ה'תר"מ  (1880) לבריאת העולם.

כבר משחר ילדותו ניכרו כישרונותיו המיוחדים, והחסידים בעיירה ליובאוויטש נהנו להשתעשע עם בנו יחידו השנון והפיקח של הרבי הרש"ב. הדבר שהסעיר אותו והוציא אותו משלוותו היה אם חלילה נתקל בפגיעה בכבודו וזכויותיו של יהודי אחר. וכך בגיל 11 בדרך הביתה מה'חיידר' שבו למד, הוא התנפל על שוטר שהתנכל והציק לרוכל יהודי - ותלש את הדרגות שעיטרו את מדיו.

בגיל חמש עשרה הביאו אביו לאוהל של אדמו"ר המהר"ש ואדמו"ר הצמח צדק, ומינהו למזכירו בעסקנות הציבורית. ביום שישי פרשת תצא י"ג אלול תרנ"ז (1897), בהיותו בגיל 17, התקיימה בעיירה ליובאוויטש חתונתו עם הרבנית נחמה דינה. ובמהלך ימי השבע ברכות, הכריז אדמו"ר הרש"ב על הקמת "ישיבת תומכי תמימים". מיד בתום ימי השבע ברכות מונה אדמו"ר הריי"ץ למנהל הישיבה.

כ'מנהל פועל' של הישיבה, היה מעודכן בכל פרט בישיבה, וידע את פרטיו ומצבו של כל 'תמים' בישיבה, וכאשר היו שאלות היה פונה לאביו הגדול אדמו"ר הרש"ב מייסד ונשיא הישיבה, והוא היה מחליט.

ביום ב' ניסן תר"פ (1920), הסתלק אביו אדמו"ר הרש"ב, ובצוואתו כתב שימנו את בנו יחידו לממלא מקומו בהנהגת חסידות חב"ד ובראש הנהלת ישיבת תומכי תמימים. בעקבות כך מינו חסידי חב"ד ביום ההסתלקות את אדמו"ר הריי"צ כממלא מקום אביו. עוד נכתב בצוואה, שבנו יתעסק בחיזוק וביסוס הישיבה ויקים חדרים ושיעורים ללימוד החסידות בעיירות רוסיה.

אדמו”ר הריי”צ, בעת קבלת האזרחות האמריקנית, שהתקיימה בביתו, מרים את ידו (הרבי שליט״א מלך המשיח עומד מימין). תש”ט (1949)

אלו היו שנים קשות במיוחד, אז החלו הקומוניסטים ליישם את שיטתם הקלוקלת ברחבי ברית המועצות, והחלו לסגור את מוסדות הדת ולאסור כל פעילות דתית. אדמו"ר הריי"צ עורר ועודד על המשך הפצת התורה והיהדות ביתר שאת וביתר עוז. השלטון הסובייטי לא נתן לאדמו"ר הריי"צ מנוח אף בשנה הראשונה להסתלקות אביו, וכבר בחודש תמוז תר"פ נלקח לחקירה בה איימו עליו באקדח.

בתום שנת האבל החל אדמו"ר הריי"צ לערוך פעילות רבה בקרב החסידים ובקרב יהודי רוסיה בכלל, לליבוי אש היהדות תחת הדיכוי הקומוניסטי. במסגרתה דאג לכלל צרכי היהדות של יהודי ברית המועצות, ללא מורא וללא פחד מהמשטר הקומוניסטי שהטיל את חיתתו על כלל יושבי ברית המועצות.

***

שבע פעמים נעצר ב"עוון" הפצת יהדות. ובפעם השביעית נכלא בתנאים קשים מאוד ואף עמד בפני גזר דין מוות, בחסדי ה' יתברך צלחה השתדלנות, ולבסוף שוחרר אף מעונשי הגלות שרצו להטיל עליו, אך בתנאי שמיד עם שחרורו יצא את ברית המועצות לאירופה. ואכן לאחר שמחת תורה תרפ"ח (1927), אדמו"ר הריי"צ יצא מרוסיה ללטביה.

עקב כך שמאז יציאתו מברית המועצות, נבצר ממנו לפקוד את קברי אבותיו רבותינו נשיאי חב"ד, הגיע הרבי הריי"ץ ביום ב' במנחם אב שנת תרפ"ט (1929) לביקור בארץ הקודש. מיד בהגיעו נסע לירושלים ומשם המשיך לקברי צדיקים ברחבי הארץ. בעת ביקורו בארץ הקודש נפגש גם עם גדולי הרבנים ומביניהם גאב"ד ירושלים הרב יוסף חיים זוננפלד והרב הראשי לארץ הקודש הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

ביום ט"ז במנחם אב תרפ"ט (1929) הסתיים הביקור ונערך טקס פרידה שהחל בתל אביב, משם יצאו ללוות את אדמו"ר הריי"צ 15 אוטובוסים לכיוון תחנת הרכבת בלוד, שם התאספו כחמש מאות איש מרחבי הארץ באולם מיוחד שהעמידה הנהלת הרכבת עבור אדמו"ר הריי"צ והמלווים. אדמו"ר הריי"צ נסע ברכבת מלוד יחד עם קבוצה מרבני ומזקני חב"ד שליוו אותו עד לתחנת הרכבת ברחובות, משם יצא ברכבת נוספת למצרים בדרכו לביקור בארצות הברית.

כשבוע וחצי לאחר מכן פרצו מאורעות תרפ"ט. בראייתו הנבואית מרחיקת הלכת של הרבי, חזה את ההתרחשויות, וכפי שתיאר זאת במכתבו:

"מחזות-תוגה הגיד לי לבי, וכתמי דם ראיתי מרחפים באוירה של ארץ ישראל, ולדאבון לב כל ישראל ולבבי קרה לא עלינו את אשר קרה, וירחם השם יתברך את עמו ונחלתו, וישלח לנו גואל צדק ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ במהרה בימינו אמן" (מכתב מתאריך כ"ח סיון  (תר"צ (1930)).

הרבי הריי"צ שמע על הפרעות כששהה באוניה בדרכו חזרה לריגה, השמועות הרעו את מצב רוחו, והוא ונפל למשכב בעקבות זאת.

אחר ביקורו בארץ, נסע אדמו"ר הריי"צ לבקשת חסידיו לביקור מיוחד בארצות הברית, הביקור החל בי"ב אלול תרפ"ט (1929), והסתיים בכ"א תמוז תר"צ (1930), אז חזר הרבי לאירופה. בשנת תרצ"ג (1933) עבר אדמו"ר הריי"צ מריגה לורשה שבפולין. ובשנת תרצ"ה (1935), בעקבות מצבו הבריאותי ובעצת הרופאים, עבר לעיירה אוטבוצק.

בשנת תרצ"ט (1939), מספר ימים לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, עזב הרבי את אוטבוצק וחזר לוורשה, שם נאלץ לברוח מבית לבית בעקבות הפגזות הגרמנים. באגודת חסידי חב"ד בארצות הברית פעלו כל הזמן בניסיונות להבריח את אדמו"ר הריי"צ מתחומה של פולין. הם יצרו קשר עם אישים בממשל האמריקאי, שפנו לראש המודיעין הצבאי הגרמני האדמירל וילהלם קנריס, שפעל למען הברחתו של אדמו"ר הריי"צ. ביום ב' בטבת ת"ש (1939) - הוברחו אדמו"ר הריי"צ ובני משפחתו מפולין, יחד עם עשרים אנשים, דרך ברלין אל ריגה. משם עברו לשטוקהולם שבשוודיה. ביום כ"ה אדר ת"ש (1940) נסעו משטוקהולם ברכבת לעיר גוטבורג, משם הפליגו באוניית "דרטינגהלם" לארצות הברית.

***

ביום שני, ח' באדר ב' שנת ת"ש (1940), לאחר שנים-עשר ימי הפלגה, הגיע אדמו"ר הריי"צ באוניה "דרטינגהלם", יחד עם רעייתו מרת נחמה דינה שניאורסון ואימו מרת שטערנא שרה שניאורסון, לנמל בארצות הברית.

בערב ר"ח סיון ה'תש"א (1941) פרסם אדמו"ר הריי"ץ בעיתונים היהודיים ברחבי ארצות הברית קול קורא "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה".

ביום חמישי ט"ז באדר שנת תש"ט (1949) הגיעה לביתו של אדמו"ר הריי"צ משלחת מיוחדת מטעם ממשלת ארצות הברית, על מנת להעניק לו אזרחות אמריקאית. קדם לכך חקיקת חוק מיוחד שיאפשר להעניק אזרחות לאדם בביתו, מבלי שיצטרך להופיע במשרדי הממשלה.

המשלחת התקבלה בחדרו של אדמו"ר הריי"צ כשהוא לבוש בבגדי משי וחבוש בשטריימל. תחילה אמר אדמו"ר הריי"צ שיחה קצרה לרגל המעמד, בה הבהיר כי ההשגחה הפרטית הובילה אותו דווקא לכאן, כי ממקום זה, מארצות הברית, ראוי שתתנהל הפצת היהדות והפצת תורת החסידות. אחרי השיחה חתם אדמו"ר הריי"צ על המסמכים והביע את אמונו למדינה, באמצעות הרמת יד, והאזרחות ניתנה. בסיום, נפרד אדמו"ר הריי"צ מחברי המשלחת בחיוך ובלחיצת יד. את הפגישה ליווה חתנו הרבי שליט"א מלך המשיח ועזר בנדרש.

ביום כ"ג בתשרי תש"ב (1941), בהתוועדות שקודם ההקפות בליל שמחת תורה, הכריז אדמו"ר הריי"צ על כתיבת ספר תורה של משיח. ביום ב' אייר תש"ב (1942) החלה הכתיבה כשכל ההוצאות הן מחשבונו הפרטי של אדמו"ר הריי"צ. כספי התרומות שהתקבלו עבור ספר התורה הועברו לקופת המרכז לענייני חינוך. כתיבת ספר התורה נעצרה בשלב כלשהו ורק כעבור עשרים ושמונה שנים, ביום ט' שבט ה'תש"ל (1970), נערך סיום והכנסת ספר התורה ב-770 ביוזמת הרבי שליט"א מלך המשיח.

עוד משנת תר"צ (1930) אדמו"ר הריי"צ סבל יסורים רבים במהלך חייו, וכתוצאה ממחלה קשה גברו ייסוריו, והליכתו ודיבורו היו קשים עליו. ביום י' שבט תש"י (1950), שבת קודש פרשת בא, בשעה שמונה בבוקר, נסתלק לשמי רום.