באתי לגני

הקור הניו יורקי העז לא חדר לתוך האולם הקטן. כמה עשרות חסידים עמדו שם, במרכז חב"ד העולמי בברוקלין כשעיניהם מרוכזות באברך לא מבוגר שישב בעיניים עצומות ודיבר בניגון מיוחד, לתוך המיקרופון.

חורף ה'תשי"א (1951). הימים היו שנות התקומה שלאחר השואה האיומה. רבי יוסף יצחק מליובאוויטש - מנהיגה דאז של תנועת חב"ד שעלה מהשריפה הגדולה והקים את יהדות ארצות הברית - הסתלק לעולמו בי' שבט תש"י (1950) - שנה קודם.

אנשי החצר החסידית, ביקשו להכתיר את חתנו של רבי יוסף יצחק למנהיג התנועה וממשיך הדרך, אך הוא סירב בנחרצות במשך שנה. ואז, באותו מעמד, הוא נאות לקבל עליו את ההנהגה, ופתח באמירת 'מאמר חסידות' - השמור רק לרבי מכהן - הפותח במילים 'באתי לגני אחותי כלה' ומבוסס על מאמר אותו כתב והועיד רבי יוסף יצחק ללימוד בי' שבט תש"י (1950).

יהודים, קדימה לגאולה!

מה נאמר שם, באותו מאמר? אנשים יצאו מכליהם. מביני עניין קלטו שמתחילה כאן מהפכה. אנחנו דור השיא. כך אמר שם הרבי שליט"א מלך המשיח במילותיו שלו. אנחנו נכבוש את היעד ונסיים את עבודת הדורות. זה אפילו לא נתון לבחירתנו. לא כי אנחנו חכמים או מוצלחים יותר, פשוט הוצבנו במקום ובתפקיד הזה.

במאמרו של הרבי הקודם נאמר כי בעת בריאת העולם, אלוקים היה נוכח כאן בטבעיות. זה הגן שלו, המקום הנעים והמושקע שלו. רק שאז כמה חטאים אנושיים גרמו לו להסתלק מהארץ, לעזוב את מקום טיפוחיו ולהעלות את שכינתו אל השמים. העולם המשיך להידרדר, עד שבא אברהם אבינו ובתוך ים של אגואיזם גילה את מידת החסד ואת הרצון אצל בורא העולם לחזור לארץ. ששה צדיקים נוספים המשיכו את העבודה עד שהבורא השרה את שכינתו בבית המקדש בירושלים. ואז בא החורבן…

מהשבע, מה כמה?!

עד כאן ציטוט מדברי הרבי הקודם. ואז מתחיל הרבי החדש לפרוש את משנתו ולסמן את תפקיד הדור - לסיים את העבודה. הדור השביעי. זה דורנו. שביעי לדורות אדמו"רי חב"ד החל מרבי שניאור זלמן מליאדי מייסד החסידות. והשביעי, איך לא, הוא החביב ביותר, ועליו מוטלת המשימה של הורדת השכינה לארץ. להוריד את השכינה לארץ במושגים שלנו, פירושו להביא במעשינו את המשיח והגאולה. כי כל ענינה של הגאולה, כך הסביר, הוא לקחת את נקודת החולשה של האנושות ולנצל אותה בעצמה לעבודת הבורא, להפיכת העולם למקום טוב יותר, וליצירת הדירה לאלוקים כאן למטה.

לאלהשתגע, להשתטות

ה'שטות' היא הבאג של העולם, כך אמר חותנו. המחשבות שמסיטות אותנו מדרך הישר, מתורה ומצוות, ממוסריות, ומהגיון בריא. זה הקול הפנימי שמסמם את המוח, מעוור את עיני השכל ומטייח את המציאות. 'לא נורא', 'כולם עושים את זה', 'אף אחד לא רואה'. זוהי השטות. המסיטה הסדרתית.

כדי להשתמש באותה מטבע של נקודת התורפה, צריך גם כן לסטות מההגיון, לחתוך את הפס הצהוב, לשים את השכל בצד. אבל הפעם, להתעלות מעליו. 'למעלה מטעם ודעת', כך הגדיר זאת. כך נביא את הגאולה, אמר. נשתמש בכח הכי חזק של האופל והיצר הרע, ואיתו נהפוך את העולם לגן עדן. כך נוריד את השכינה שוב לארץ, נבנה דירה לאלוקים. מדובר על גאולה אמיתית ושלימה, שתגאל את העולם עד שרשיו, את האנושות עד האדם הכי נידח, עד הישות הכי נחותה וזניחה. תהפוך את העולם כולו למקום בו אלוקים מתבטא בטבעיות.

אתה רציני?

לא אחד ולא שניים באותו קהל היו סקפטיים.

70 שנה אחרי. כולנו יודעים מה פעל ופועל הרבי שליט"א מלך המשיח. זה התחיל טיפין טיפין, ביהדות אמריקה שצמחה מאפס, המשיך באלפי שלוחיו ששלח קרוב ורחוק, התפתח למשנה סדורה שמשפיעה על מיליונים, השתרך עם שורה ארוכה של אנשי ציבור ומפתח שייחלו למוצא פיו, והעיקר - נגע בלבבות וחולל שינוי תהומי.

היום, כמו אז, הרבי שליט"א מלך המשיח חי וקיים ונוכח בחייהם של מיליונים. בתי חב"ד חדשים נפתחים מידי שנה, עשרות אלפים נושעים מברכותיו, חובקים פרי בטן, נרפאים ונחלצים מצרות סבוכות, וכל זה הודות למתנה שהעניק לנו: סדרת ה'אגרות קודש' דרכה מתייעצים ומבקשים את ברכתו.

המטרה סומנה ובוצעה

היעד הושג, אומר הרבי שליט"א מלך המשיח בשנות השמונים והתשעים. העבודה הגיעה לסיומה. העולם כולו כבר מוכן ומוכשר, הגיע לשלימותו. נותר רק דבר אחד - לסחוב את הגאולה לתוך חיינו, היא על המפתן.