בראש השנה, נברא האדם "בצלמנו כדמותנו" משיחת כ"ה אלול תשמ"ט

תמליל הכתוביות:

"זו ההתחלה של כ"ה אלול, שהרי בכ"ה אלול נברא העולם, ומה שרגילים לומר שזה היה בראש השנה, כתוב על זה הביאור שהיות שכל בריאת העולם זה בשביל האדם שעשה ופעל בכל הבריאה וכל הנמצאים "בּוֹאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרְעָה" לפני הוי' אלוקינו, 

אבל בריאת העולם החלה מהרגע הראשון של היום הראשון, שאז היתה התהוות הזמן וכידוע הדיוק שמובא בשם הרב המגיד שגם הזמן הוא נברא, בדיוק כמו מקום, וזה היה ברגע הראשון של כ"ה אלול.

וזה מזכיר גם, בפרט שקושרים זאת עם הדרוש בלקוטי תורה שמפרש את המאמר ש"כָּל כָּל הַנְּבִיאִים נִתְנַבְּאוּ ב-"כֹּה" וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ נִתְנַבֵּא בְּ"זֶה", נוסף על כך שהיו לו גם נבואות בדרגַת "כֹּה", היו לו גם נבואות בדרגא יותר גבוהה, כפי שהרמב"ם מחלק כמה חילוקים בין נבואת משה רבינו, ענינים שהיו רק אצלו ולא אצל שאר כל הנביאים, וזה מתבטא גם בחילוק שיש בין "זֶה", ו"כֹּה".

בשעה שאומרים "זֶה", זו הוראה שאומרים שכך - בדיוק, ועד שאומרים "מַרְאֶה בְּאֶצְבָּעוֹ וְאוֹמֵר זֶה", זה בדיוק הדבר הזה, מה שאין כן כשאומרים "כֹּה", הכוונה שיש דמיון לזה ועד שזה דמיון על פי תורת אמת, אבל אף על פי כן זה רק "כמו", "כְּ-", על דרך החילוק שאומרים בנוגע לבריאת האדם, שהוא כולל כל הבריאה, שנברא "בְּצַלְמֵנוּ - כִּדְמוּתֵנוּ",

"בְּצַלְמֵנוּ" זה הענין שישנו באדם "בְּצַלְמֵנוּ" העניינים שלמעלה, אחר כך יש ענינים שהם רק כִּ-דְמוּתֵנוּ הענינים שלמעלה. 

אבל בגלל שכל יהודי צריך ללמוד מההנהגה של אדם הראשון, כמדובר כמה פעמים ולכן גם ראש השנה של כל יהודי הוא באותו יום בו נברא אדם הראשון, ועוד בפרט כמו שהמשנה והברייתא מדגישות "לָמָּה נִבְרָא הָאָדָם יְחִידִי", כדי שכל יהודי יסתכל על עצמו שהוא היחיד ועליו עומד כל העולם, 

וזה במיוחד נוגע לימי חודש אלול בכלל, שזה הרי חודש החשבון של שנה שעברה שצריך להיות חשבון צדק, והעיקר - חודש ההכנה לשנה הבאה, 

שצריך להיות בשני הענינים למלא [להשלים] הן את הענינים שהוא יכול לפעול בהם רק "כִּדְמוּתֵנוּ", או בענינים שהוא יכול לפעול בדיוק כִּדְמוּתֵנוּ, 

על דרך זה באותם ענינים שיכול לפעול ועד באופן של בְּצַלְמֵנוּ, שיהיה אצלו בגלוי. שגם ענין "בְּצַלְמֵנוּ" יהיה בתכלית השלמות. 

שבכללות זה בכל הענינים כמו תורה, שתורה הרי "חד הוא", עם הקב"ה, ובפרט כמבואר בספר תניא קדישא איך אז נהיה ענין של חכמה שתופס ומשיג ומקיף וכו', על דרך זה תורה, בנוגע לקב"ה ובנוגע ליהודים, זה נהיה "יִחוּד נִפְלָא שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ", 

ובתורה גופא גם ישנם הענינים כפי שנמצאים בגלוי ונמצאים בגלוי גם בשתי הדרגות באופן הנבואה וכפי שהפסוק אומר שענין נבואה הוא "גִּלָּה הוי' אֶת דְּבָרוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים", והגילוי הוא בשני האופנים, או "בְּצַלְמֵנוּ", או רק "כִּ-דְמוּתֵנוּ". וכמבואר בכמה מקומות מהו החילוק בזה.

ובנוגע לענינינו, בשעה שמגיע כ"ה אלול - "כֹּה", ואז עומדת בתוקף המציאות כל העולם שהרי "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ", "וכל צבאיהם", זה הכל היה ביום הראשון, כ"ה אלול, ויהודי צריך לדעת ש"בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם", לקחת על עצמו את האחריות עבור מעמד ומצב כל העולם כולו, 

ואחר כך כשמגיע ענין ראש השנה, שֶׁאָז זֶה הָעִנְיָן שֶׁמִּתְגַּלָּה הַנְּשָׁמָה שֶׁל הָעוֹלָם - שֶׁהֵם הַיְּהוּדִים, על דרך שהתורה היא הנשמה של כל העולם, ואז יש את הענין כמו שהוא לא רק "כִּדְמוּתֵנוּ", אלא גם "בְּצַלְמֵנוּ". 

וזה כמדובר, מכל ענין צריך לקחת הוראה בנוגע למעשה בפועל שיהודי צריך לדעת שבכל יום ויום ובכל רגע ורגע בכל השנה כולה נהיית - כתורת הבעל שם טוב, "מְצִיאוּת חֲדָשָׁה מֵאַיִן וְאֶפֶס מַמָּשׁ", כפי שהיה בפעם הראשונה, ואז יש "אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם", ואז נהית עליו האחריות "חַיָּב אָדָם לוֹמַר בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם", שהוא צריך לפעול בתורה ומצוותיה בשני האופנים: הן באופנים, על דרך שאומרים בנוגע לעבודה בבית המקדש, שכיום זה רק "כִּדְמוּתֵנוּ", - "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ", מה שאין כן בזמן שביהמ"ק קיים היה גילוי אלוקות והיה באופן של "זֶה" ממש,

ועל דרך זה גם בנוגע לכל המצוות שמגיעות מהתורה ועל דרך זה בכל מצוה, יש גם אופן של "בְּצַלְמֵנוּ", או רק אופן של "כִּדְמוּתֵנוּ", לא בגלל שח"ו חסר בעבודת היהודים, אלא שבזמן הגלות ניתנו לנו גם ענינים לפעול בהם בתכלית השלמות, שיהודי פועל באופן זה "כִּדְמוּתֵנוּ", וישנם ענינים שתכלית השלימות שלהם לפעול באופן של "בְּצַלְמֵנוּ", 

ועל דרך זה באופן נעלה יותר, בזמן שבית המקדש קיים במהרה בימינו ממש בגאולה האמיתית והשלמה, ויש את "מִקְדַּשׁ אֲ-דֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶךָ", צריך להתכונן על ידי שגם היום יש את שתי העבודות בְּצַלְמֵנוּ  - כִּדְמוּתֵנוּ 

וזו נהיית הכנה קרובה לזמן שיש את בית המקדש וכל העבודות נהיות באופן שלא בערך יותר נעלה ויש את כללות העבודה בשני האופנים או "בְּצַלְמֵנוּ", או "כִּדְמוּתֵנוּ".

ויהי רצון שמהדיבור בכל הענינים שיהיה על דרך מה שלמדנו בפרקי אבות בשבת האחרונה בהתחלת פרקי אבות מהשבת שעברה, אתמול, שהיה פרק חמישי שמתחיל "בעשרה מאמרות נברא העולם", ומיד מוזכר גם ה"מאמר אחד", כמדובר כמה פעמים, 

וזה מזכיר שוב, כשעומדים ביום ראשון, לאחרי הלימוד בפרקי אבות בשבת שעבר, יש את שני הענינים, הן את ענין התחלת הלימוד שזה "בעשרה מאמרות נברא העולם", והן את סיום הלימוד שמדובר על "חֲמִשָּׁה קִנְיָנִים", "יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד", ו"תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד", ואחר כך "שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד", ו?? קנין אחד, ונהיה גם, והוא העיקר, הוי' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד תיכף ומיד, ממש".