שיחת ליל ל"ג בעומר תנש"א עם כתוביות בלה"ק

שיחת ליל ל"ג בעומר תנש"א - עם כיתוביות בלה"ק

שיחת ליל ל"ג בעומר תנש"א - עם כיתוביות בלה"ק, בהפקת המכון להפצת תורתו של משיח, כולל תמליל הכתוביות

לכל לראש זהו הרי ענין של יו"ט, של שמחה, כפי שרשב"י הודיע והכריז ופירסם שזהו "יום שמחתו", ו"יום שמחתו" באופן כזה שאפילו אחד מגדולי ישראל בזמן האריז"ל שנהג להגיד "נחם" בכל יום ויום, וכפי שמשמע מלשון הסיפור - גם ביום השבתות וימים טובים;

שכאשר הוא אמר זאת ג"כ ביום ל"ג בעומר, הייתה הטענה והקובלנא מרשב"י להאריז"ל, כיצד יתכן שביום שמחתו הוא יגיד כזה דבר, ואח"כ אותו אחד אכן נענש;

שזה לא רגיל בכלל אצל צדיקים -  "ענוש לצדיק לא טוב", ואעפ"כ במקרה זה, ונראה שזה קשור, כדי להבהיר עוד יותר עד כמה צריכה להיות השמחה ביום ל"ג בעומר, ישנו דבר היוצא מן הכלל לגמרי שהיה "ענוש" גם "לצדיק", ואח"כ פירסמו זאת, שזה גופא זהו הרי ג"כ חידוש;

שכן בכלל נזהרים שלא לפרסם דבר בלתי רצוי אפילו על בעל חי, עאכו"כ על אדם - על מדבר, עאכו"כ על יהודי, עאכו"כ בין בנ"י גופא כזה שאמר "נחם" גם בכאלו ימים שאחרים אינם אומרים, והוא ודאי ידע אודות קדושת היום, שלא להגיד, ואעפ"כ הוא החליט, ופירסמו אודות ההחלטה שלו, ולא רק שלא היה על זה שום טענות, אלא מספרים זאת לגמרי בשבחו כדי להבהיר עד כמה זה, ג"כ גם בענין זה גופא, וגם בשלילת הדבר, עד כמה נוגע להיות שמח בשמחתו של רשב"י, וזהו ענין שנוגע הן לבנ"י, ואפילו לאינם יהודים, אלא כל העולם כולו.

כיון שרשב"י הוא זה שאמר "ראיתי בני עליה והם מועטים", ועד כדי כך ש"אם שנים הם" זהו רק רשב"י ור' אליעזר בנו, שכפי הנראה הוא היה בנו יחידו, ועכ"פ עושים מכך פרסום הכי גדול, ואח"כ זה נתפשט ונתפרסם בכל מקום; 

ויש לומר הטעם בזה בכדי להדגיש עוד יותר את גדולת הענין של שמחה ביום שמחת רשב"י' ועוד יותר, שכיון שזוהי שמחת רשב"י' שענינו הרי היה ש"תורתו אומנתו"' ועד כדי כך שאפילו בפוסקים כשצריך להביא דוגמא ל"תורתו אומנתו" מביאים זאת מ"רבי שמעון בר יוחאי וחברייא דיליה"' - מהתלמידים שלו, שכאן אין הם נקראים בשם "תלמידים" אלא בשם "חברים" שלו;

להראות שבענין זה היה "חברותא" ביניהם, והיה אחדות ביניהם, עד שזה נעשה כמציאות אחת, שזה במיוחד נוגע לתלמידי ר' עקיבא, ולר' עקיבא, ונוגע לענין של ספירת העומר, שיהיה ה"נהגו כבוד זה בזה", שזה קשור עם הקיום של "כלל גדול בתורה" שר' עקיבא אמר - "ואהבת לרעך כמוך", שזה מבהיר שיהיה כך עד כדי "כמוך" ממש;

ובפרט גם כפי שאומרים זאת ג"כ בכל יום קודם התפילה אומרים ש"אני מקבל עלי" ה"מצות עשה" של "ואהבת לרעך כמוך"' ומדייקים שזה יהיה דוקא בדיבור כדי שיהיה קשור עם חמשה מוצאות הפה, וקשור עם אותיות שבדיבור, לא רק במחשבה ובהחלטות טובות שבמחשבה, אלא זה צריך לצאת בדיבור, שדיבור זה "עקימת שפתיו הוי מעשה", זה כולל בתוכו ג"כ את ענין העשיה בדיבור עצמו, ובמיוחד גם ש"ואהבת לרעך כמוך", העיקר זה שיתקיים בפועל, עד לעשיה שבפועל, שזה ג"כ כולל בתוכו את ענין המעשה כפשוטו, נוסף על ענין הדיבור "ואהבת לרעך כמוך", עאכו"כ במחשבה;

הרי עוד יותר, שזה צריך ג"כ להתבטא בגלוי בעולם החל מענין הצדקה' שזה - כמדובר - נוגע במיוחד לרשב"י, שהיה לו שייכות מיוחדה לגאולה האמיתית והשלימה, שהוא כבר אמר בזמנו "יכולני לפטור כל העולם כולו מן הדין", עאכו"כ מענין הגלות - שמיד תבוא הגאולה האמיתית והשלימה, ואח"כ המשיך, שיכול להיות שבשביל זה מספיק אחד, ואם זה האחד - זהו "אני", שזה רשב"י;

וגם יש לקשר זה, שכפי שכתוב בכמה מקומות יש שכתוב "יוחאי" פעמים עם א' ופעמים ללא א', זה כפי שרשב"י נמצא בשלימות, ובפרט כפי שנמצא בפנימיות התורה, שאצלו פנימיות התורה נמצאה בגלוי בנגלה כפי שהרבי המהר"ש מבאר בארוכה, שזהו "מלכתחילה אריבער", והספירה שלו זה הענין של "תפארת שבתפארת" שלזה יש שייכות מיוחדת עם "הוד שבהוד" שזו הספירה של ספירת העומר של ל"ג בעומר, שזו הספירה שזה עתה ספרו, ויש ג"כ שייכות מיוחדת ל"תפארת שבתפארת";

 הענין של ספירת העומר זה "ילכו מחיל אל חיל"; הליכה בכלל יש בשני אופנים כפי שהרי כתוב "והתהלכתי בתוככם", ואח"כ "ואולך אתכם קוממיות" - שתי קומות, שישנה הליכה שלמעלה למטה והליכה מלמטה למעלה, מגיעים ביחד המלמעלה למטה והמלמטה למעלה, ע"ד כפי שבספירת העומר שלנו זה הולך מלמטה למעלה עד לשלימות של "חמישים יום", והולך כך "מחיל אל חיל" עד שמגיעים ל"הוד שבהוד", ואופן ההליכה השני שישנו ג"כ בעבודה רוחנית ו"אלו ואלו דברי אלקים חיים" זהו ענין הספירה של "תפארת שבתפארת";

שלכן זה ג"כ צריך להיות בכל הענינים שרשב"י הפיץ, שעיקר ענינו הוא הרי - כמדובר - "תורתו אומנתו", ועיקר ענינו הוא הרי שאצלו היה לימוד הנסתר - פנימיות התורה כבר בזמנו, לא כמו הענין של "מעשה המרכבה", "אין לומדים אלא ביחיד" וברמז וכו', אלא זה היה דוקא בגלוי כמו לימוד הנגלה, וכמבואר בדרושים של המהר"ש - כאמור, שהוא איחד פנימיות התורה ונגלה דתורה, ובפשטות - למד פנימיות התורה באופן של נגלה, ולמד נגלה דתורה, שהוא הרי היה אחד מגדולי התנאים, מה"חמשה תלמידים היו לו", הרי גם הענין של נגלה היה אצלו בגדלות, כפי שזה אצל תנא "הליכות עולם לו" - "תנאים", היו אצלו ג"כ שני הענינים יחדיו, בנגלה - עם חיות של פנימיות התורה, ואופן זה קשור עם יחידה שבנפש בגלוי, ועד"ז ג"כ האופן של פנימיות התורה - באופן של נגלה, ונגלה באופן של פנימיות, כמוזכר לעיל;

שזהו ג"כ הענין שמקשרים זאת עם חלוקה לצדקה' או נתינת מטבע - ענין של מטבע ושוה כסף, ואח"כ המקבל זאת נותן תמורתו ובתוספת משלו לענינים של צדקה כפשוטה, בשביל "להחיות נפש העני", שזה ג"כ מזרז זה שכל יהודי וכאו"א מבנ"י הינם במעמד ומצב של גלות, ש"גלו משולחן אביהם", ששם הרי "כסעודת שלמה בשעתו" כאשר הוא "סמוך על שולחן אביו", משא"כ כאשר נמצאים בגלות, הרי כפי שכתוב בנוגע לרשב"י שאצלו בכלל לא היה ענין החורבן, וכידוע ג"כ בדרושים של ר' הלל מפאריטש וכמדובר כמה פעמים;

ועד"ז ג"כ הלשון הידוע שאצלו לא היה כלל חורבן, ועוד והוא העיקר, שלא יצטרכו לפירושים האם כן היה את החורבן או לא היה את החורבן כיון שמגיעה תיכף ומיד הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו ומתבטל החורבן בכל העולם כולו, 

ויותר מזה, שבכל הענינים שבגלות מוכנס בגלוי "אלופו של עולם" עד - כפי שזה נרמז באות א', ומכניסים את ה-א' בתוך הגלות, נהפכת מיד הגלות בעיצומה של הגלות, מתבטלת הגלות בפשטות ובגלוי ובפירוש הפשוט, ונעשה זה מיד הענין של גאולה, ונעשה מיד מהגאולה - ש"כל גאולה חד הוא", נעשה "חד" בפשטות, שיש את הענין של "מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", שזהו הקיום של "ואהבת לרעך כמוך";

שההעדר והפגיעה בזה הביא את ענין הגלות כפי שהגמרא מבארת במסכת יומא' שיומא זה ג"כ קשור עם אור שזה ג"כ הפירוש הפשוט ב"יומא" - הענין של "ויקרא ה' לאור יום", וזה יהיה תיכף ומיד ממש ו"לא עיכבם אפילו כהרף עין", 

ובפרט שכמדובר - מקשרים זאת עם חלוקת המטבעות וזה גופא נעשה באופן שתיכף ומיד, במילא ג"כ תיכף ומיד ההחלטה עוד קודם קבלת המטבע כאו"א מחליט שהוא עוד יוסיף בענין הצדקה, עוד יותר מכפי שהוא החליט קודם, ומוסיף ומקיים בהקדם ו"לא עיכבם אפילו כהרף עין";

אע"פ שבלילה אין זה זמן צדקה, יש לכך העצה שנותנים זאת לגבאי של צדקה, יכולים לתת זאת ג"כ בלילה, ואדרבה - כל הזריז בזה ומקדים בזה הרי זה משובח, ו"צדקה עושה הקב"ה" עם כל יהודי, וכאו"א מבנ"י, והוא מביא מיד את הגאולה האמיתית והשלימה עוד לפני שמגיעה תפילת הבוקר של ל"ג בעומר, ולפני שממשיכים בקריאת שמע שעל המיטה של ל"ג בעומר, ולפני שממשיכים עם כל הענינים שמגיעים לאחרי תפילת ערבית של ל"ג בעומר, וספירת העומר של ל"ג בעומר - שזאת כבר פעלו, 

והעיקר, שמגיע מיד קיום התפילה כמדובר כמה פעמים חידוש גדול שדוקא במצוה של ספירת העומר מגיע מיד לאחריה אמירת "יהי רצון שיבנה בית המקדש", ויהיה באופן של "אמן סלה", שזה?? בנין נצחי, שזה הענין של "סלה" שזה דוקא ב"מקדש אדנ-י כוננו ידיך" שיורד מיד מלמעלה למטה, ששם נמצא הוא כבר מוכן, ובשלימות, יורד הוא מיד, עוד קודם ההמשך בכל ענינים אלו, וכמדובר - עוד קודם ההמשך של קריאת שמע שעל המיטה של ל"ג בעומר, וקודם ההמשך של אכילת סעודה אלו שנוהגים באכילת סעודה בל"ג בעומר בלילה ג"כ, או עכ"פ טועמים משהו בלילה לאחרי תפילת ערבית כיון שעי"ז מתווסף בבריאות הגוף - "ושמרתם לנפשותיכם", 

עוד קודם לזה, יש מיד את ה"צדקה עושה הקב"ה" בכל אחד ואחת מישראל, ש"בנערינו ובזקנינו ובבנינו ובבנותינו" נמצאים "עם ענני שמיא" תיכף ומיד בארץ ישראל, ושם גופא - ירושלים עיר הקודש, ושם גופא - בהר הקודש, ושם גופא - ב"מקדש אדנ-י כוננו ידיך", עד לקודש הקדשים.