ניסים ונפלאות גלויות שלא בדרך הטבע • כ"ו ניסן תנש"א

ניסים ונפלאות גלויות שלא בדרך הטבע • כ"ו ניסן תנש"א

ניסי מלחמת המפרץ היו תחילת הניסים של הגאולה האמיתית והשלימה • ווידאו ותמליל מלא של ה"יחידות כללית" כ"ו ניסן תנש"א. ניסים גלויים במלחמת המפרץ לעומת הנס הנסתר בפורים.

תמליל לשון הקודש:

נמצאים הרי בחודש ניסן, ובחודש ניסן עצמו בחציו השני, שרוב החודש כבר עבר, כולל גם ש"קיימא סיהרא באשלמותא" בחמישה עשר בו, שזה היה יום ראשון של חג הפסח, שבמיוחד, ועוד יותר - בגלוי, היות שזה זמן חירותינו, בשנה זו, שהתחלת "זמן חירותינו" היתה גם ביום השבת, שזה גם "זמן החירות" על דרך הרגיל בכל שבוע ושבוע;

כמו שבחיים הפרטיים השבת משחררת מכל מלאכת עבודה; אפילו משחררת ממלאכת "אוכל-נפש" בשעה שקביעותו ביום השבת, שאז גם מלאכת "אוכל-נפש" גם אסורה והכל מן המוכן, ואדרבה באופן של חירות ובאופן של שררה שזו ההנהגה בהתחלת "זמן חירותינו" כענין ה"הסיבה" שמראה הרי על ענין החירות, ועוד יותר, שגם חירות מ"מלאכת אוכל נפש", ועוד יותר, שגם מעין גאולה האמיתית והשלימה ש"שם גאולה חד הוא", עאכו"כ הגאולה של יציאת מצרים, שכל הגאולות נכללו והתחילו בזמן יציאת מצרים;

ואילו היו הענינים כתיקונם, אז מיד "בימי צאתך מארץ מצרים", כבר היה ההמשך כמו שנאמר בשירת הים שכבר אז עד "מקדש אדני כוננו ידיך", ו"הוי' ימלוך לעולם ועד", שכבר אז יכלה להיות ההתחלה, שתהיה גאולה שאין אחריה גלות, ועד כדי כך, שמיד ביציאה ממצרים, עוד קודם שהגיהו להר סיני אפילו לפני שהגיעו ל"סוכות", שהיה המסע הראשון אחרי יציאת מצרים כפי שמסופר בסיפור, של "אלו מסעי בני ישראל", מסעי לשון רבים;

ואומרים מיד שבמסע הראשון "ויסעו ממצרים", כבר בזה נכללים כל מסעות בני ישראל, כולל גם מסעות אלו של זמן הזה, ממש, ש"מראה באצבעו ואומר": "אלה מסעי בני ישראל", שכל אחד מאיתנו בתוך כלל ישראל, שגם כעת נוסע, בעבודתו ברוחניות מחיל אל חיל, עד ש"יראה אל אלוקים בציון"; שזה בא יחד עם הענינים בגשמיות, שמשתלשלים מהם; שנהייה גם כאן מסעות עד לאופן של "ייראה אל אלוקים בציון", בפשטות, בארצינו הקדושה עד לציון וירושלים, ושם גופא בהר הקודש,  ובבית המקדש.

וכמוזכר קודם, שנאמר ביציאת מצרים בפעם הראשונה, ועוד יותר, בבואם אל הים, שאז היה הסיום של יציאת מצרים; כי עד אז היה מורא בני מצרים עליהם, מה שאין כן אחרי טביעת בני מצרים בים, שלא נשאר בהם אף אחד, אלא האחד שמסופר במדרש,שזה הולך על פרעה מלך מצרים שנהיה אח"כ מלך בנינוה כמדובר כמה פעמים;

שאז כבר היתה ההתחלה באופן של "מראה באצבעו ואומר זה", שהנה יוצא כל יהודי, וכל היהודים מארץ מצרים כפשוטה, ובפשטות, וביציאה, כל המצרים היו הרי בתקפם ובשלימותם, ומיד אחרי זה היה "וירדוף מצרים אחריהם", והיה גם "למכה מצרים בבכוריהם", לפני זה וגם בהמשך לאחרי זה, ובזה גופא לא אומרים "להורג מצרים בבכוריהם", אלא "למכה מצרים בבכוריהם", שחלק מהם הרגו וחלק מהם רק "למכה מצרים", ועל ידי מי - על ידי "בכוריהם".

וזה גם נס בתוך נס, ופלא בתוך פלא כמדובר כמה פעמים, וזה משתקף ומתבטא גם בימינו אלו, וגם בזמני הניצחון ו"זמנים זכאים", שהחל מיום הפורים בשנה זו, שנת "אראנו נפלאות", כבר אז היה "למכה מצרים בבכוריהם", שה"בכורים" של כל אומות העולם, הם היו ה"בכורים" שביצעו את ה"למכה מצרים", החל מאותו אחד שהיה "מיצר לישראל", שמפלתו החלה ביום הפורים, בפשטות, בשנה זו; על ידי זה שדווקא אינם-יהודים נזפו בו, וביזו אותו, והכריחו אותו, והוא היה חייב לקיים, החל מחרטה על כל פעולותיו עד אז, ואפילו לא עשה שום מלחמה על זה, אלא ביצע, ומיד קיבל את כל הציוויים והוראות שקיבל, עד מה שהיה ממש בסיום וחותם ימי ניסן, נס בתוך נס, ו"ניסים" לשון רבים, שהיתה גם ההחלטה של "בכוריהם" של ה"יונייטד נישענס", שציוו עליו שהוא יבצע; גם יחזיר את כל השבויים שלקח, ועוד יותר, להחזיר ולשלם על כל אותם נזקים והיזקות שעשה עכשיו ולפני זה, ועוד יותר, אפילו לגלות את הדברים שהחביא, הענינים שהיו לו, ולא ידעו שיש לו את זה, ולא רק להחזיר אותם, אלא גם לשלם על אותם היזקות שהוא עצמו הזיק.

ובשעה שיהודי בא ושואל: איפה רואים בפועל ממש ניסים?! ובפרט ניסים כאלה ניסים ונפלאות כאלה שהיו ביציאת מצרים ובפורים, אומרים לו: אדרבה!, הנס של פורים היה נס נסתר בדרך הטבע, ולכן היה קשור עם "ויהי בימי המלך אחשוורוש", שהמלך אחשוורוש היה "המלך בכיפה", ועוד יותר, הוא עשה שטות אחת גדולה מהשניה, החל מש"בשנת שלש למכותו", ו"בשנת שבע למלכותו", ובשנת שנים עשר למלכותו, הכל היה שטויות למעלה משטויות, לכל לראש כי רצה לעשות חיבור, ועשה בפועל "לעשות כרצון איש ואיש", שהפירוש בזה הוא, שהוא צירף ופעל שיהיה רצון משותף למרדכי והמן מבלי הבט על כך שהם היו ההיפך מאוהבים זה לזה בתכלית,

על דרך זה גם, כל השטויות, שהתחלת מלכותו היתה בענין של "ויין מלכות רב כיד המלך", שבפשטות זה שמלך המושל בכיפה, עם מה הוא מתחיל את המשתה הכי גדול, שבכל המדינות יראו שכל המדינה תגיע למצב של שכרות, עד "ויין מלכות רב", לא רק שיש ריבוי שתיה לפי היכולת והאפשרויות של אנשים פשוטים או של שרים, אלא שהיה יין  מלכות לפי היכולת של מלכות בכיפה;

, גם אצל "מלכות בכיפה" יש זמנים שונים בהנהגתה, לפעמים זו הנהגה על דרך הקטן, לפעמים זו הנהגה על דרך הבינוני, ולפעמים זו הנהגה על דרך "רב", ואז כבר בהתחלה, היה יין שיכול להנתן [רק] ע"י "מלכות בכיפה", ובזה גופא, העמידו הענין שתהיה "השתיה כדת", ומיד פירשו, שזה לא כמו שהמלך רוצה או כמו ששר רוצה, אלא כל שיכור שהיה במלכותו, נתנו לו "רב", שיוכל להמשיך להשתכר, ולהוסיף לשתות עד שאין שיכור למטה מזה, אין למטה משכרות כזו, או למעלה משכרות כזו, כמדובר פעם באריכות גדולה בזה.

ואחרי זה שבא יהודי ושואל היכן רואים את הניסים, מראים לו, שבימי הפורים של שנת "אראנו נפלאות", כלומר בשנה זו ממש, באו ה"יונייטד ניישענס" ונזפו בו, נזיפה חזקה ב"צורר היהודים" כמו שהמן היה בימים ההם, ואז [בפורים] עוד לא ידעו מה יהיה ההמשך בזה; האם יהיה "למכה מצרים בבכוריהם", האם ינזפו בו ואח"כ יבזו אותו ע"י אחרים, או שיזיקו אותו ויקחו ממנו ע"י אחרים, והיתה ההנהגה שדווקא הוא עצמו אמר ואפילו ללא שום התנגדות, ואדרבה, הוא עוד יותר ציית להכל, וזאת ראו גם בימים האחרונים של חודש ניסן, בשנה זו, שעוד לא היתה החלטה של שאר האומות, עד כמה צריך להזיק לו, ועד כמה צריך לבזות אותו;

אחרי זה, יום אחר יום, עד לימי הסיום של חודש ניסן, וקודם הסיום, שכולם נכללים ב"שם גאולה חד הוא", שביזו אותו, שהוא עצמו יחזיר, ועוד יותר, שיחקרו אותו בעצמו האם היו לו עוד ענינים שהוא צריך לשלם עליהם וצריך להחזיר, וגם שיגלה את הענינים שהיו מוחבאים אצלו.

וכולם יודעים מכך, שאפילו בזמנינו זה כל אחד חושב שהוא חייב לדעת מה כתוב בעיתונים, ולא רק סתם לדעת, אלא לדעת בפירוט כל דבר, ועד כדי כך, כפי  שמתנהגים בימינו אלו, שאומרים דעה על הגנרל הזה, או על ראש הצבא הזה, שהוא אמר דבר לא מתקבל על הדעת, והגנרל הזה או ראש הצבא הזה אמר דבר נכון, ואחרי זה מביאים ראיה מראש צבא שני, וכל ה"פילפולים" ו"שקלא וטריא", שבאמת צריך לדעת שיהודי, לא יכול להשפיע הרבה בזה באופן ישר, חוץ ממה שיאמר פרק תהילים ולהוסיף בלימוד התורה וקיום מצוותיה, והידור בקיום המצוות, במיוחד בכל זה, ע"י לימוד פנימיות התורה שקשורה הרי עם "אתי מר דא מלכא משיחא";

שזה גם קשורי עם "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" על ידי מלכא משיחא; ואעפי"כ נותנים [מבזבזים] כמה זמן לדעת, ולהתבונן באותם דברים שהוא לא יודע, שהשני כן יודע, אחרי זה גם לשאול את השני, מה אומר שר הצבא הזה ושר הצבא השני, אחרי זה לתפוס אותו בטעות, ששר הצבא עצמו התחרט; ואמר שהיתה לו טעות, במילא הוא "משנה" או שאומר לכתחילה שהוא התכוון אחרת, עם כל הענינים שהם היפך השכל, והיפך ההנהגה של אינם-יהודים, על אחת כמה וכמה של "עם חכם ונבון", כמדובר כמה פעמים.

בפרט עוד שרואים, בקביעות שנה זו, ש[פרשת] שמיני, קוראים אותה שמונה פעמים, ואז יש את ההבטחה שזו [שנה] "שמנה", נהיית שנה שהיא שמנה, וממולאת עם ענינים נפלאות בפשטות, כמדובר לעיל, שאותם נפלאות שכל אחד ראה, ורואה גם עכשיו, וראה זאת ביום שלפני זה, שהיתה הוראה נוספת מה"יונייטד ניישענס", ל"סאדאם", וכמדובר כמה פעמים, שמחכים להמשך שבוודאי יהיה בכיוון זה, היום בלילה, או מחר בבוקר, או בשעות שלאחרי זה;

ויהי רצון שזה יהיה בהקדים הכי אפשרי, שהקב"ה יעזור לכל יהודי שיהיו לו "עיניים לראות", במילא "אזנים לשמוע", על אחת כמה וכמה "לב לדעת", ובפרט עוד, שאוחזים אחרי ה"ארבעים שנה אקוט בדור" האחרבעים שנה שיהודים נמצאים "במדבר הגלות", ואוחזים כבר בהמשך שבזה, עניין של "מנוחתי", שזו מנוחה של הקב"ה, שזו מנוחה אמיתית, מנוחתך, שזו מנוחה דווקא מהגלות הזו, ובגלות זו גוופא "לא עכבן אפילו כהרף עין", ועוד באופן שיידעו כל עמי הארץ "כי שם הוי' נקרא עליך וייראו ממך",

על ידי שדווקא אינם יהודים מדגישים ליהודים שיידעו שההצלחה שלהם, ושיצליחו עוד יותר זה בגלל ש"יודו לשמך", והיות שיש להם את עניין ש"הוקשה כל התורה כולה לתפילין", על דרך מה שהיתה מצוות תפילין, שהיא הרי קשורה עם יציאת מצרים בפעם הראשונה כמדובר כמה פעמים, ובמיוחד שמוסיפים בעניין, ועושים מכל אחד שליח לעניני צדקה, שהיא הרי מקרבת את הגאולה, ומזרזת את הגאולה;

ועוד והוא העיקר, שיחסכו מלספר אחד לשני שהוא עצמו ראה את הניסים הגלויים, אעפ"י שהוא לא לא תפס את זה אתמול, אפילו לא היום בבוקר אפילו לא היום, אחרי תפילת מנחה, וכל הזמן נדמה לו ש"עולם כמנהגו נוהג", ואין מה לרקוד, ואין סיבה לעשות "שטורעם", שהקב"ה מראה ניסים בתוך ניסים, ויש גמרא מפורשת ש"ניסן", אפילו אם רואים זאת בחלום, שניסי ניסים נעשו לו;

על אחת כמה וכמה שרואים את חודש ניסן לא בחלום, אלא בגלוי; כפי שכבר ראו בשבת מברכים חודש ניסן כשהכריזו את שם החודש אחרי זה וכמה פעמים ככה, בראש חודש ניסן, ועוד בשנה זו, שיום ר"ח ניסן חל ב"יום שמחתכם אלו השבתות", - ביום השבת, ואז גם במקום שנמצאים רוב מנין ורוב בנין של בני ישראל שזה בחוץ לארץ בזמן זה, ששם היה "אחרון של פסח", שזה הרי קשור עם עם סעודתו של משיח, שאוכלים ביחד עם משיח, ונעשה דם ובשר כבשרו;

בפרט עוד שקושרים זאת גם עם חלוקה לצדקה, ו"כוס של ברכה", שהיא הרי קשורה עם "כוסי רוויה" כפי שהיה במיוחד בשנה זו, שכוס של ברכה מסעודתא של משיח בחוץ לארץ ששם רוב מנין ורוב בנין של בני ישראל, היה במוצאי שבת, שזה קשור כאמור עם "סעודתא דדוד מלכא משיחא", שבאה מיד אחרי "אחרון של פסח", שבא אחרי "שביעי של פסח" שבכלל, הרי הימים האחרונים של ימי הפסח "זמן חירותינו", לגבי הימים הראשונים, אז הימים הראשונים עיקר עניינם הוא, הענין של ד' כוסות שקשור עם גאולת מצרים בפשטות בפעם הראשונה, והימים האחרונים בכלל, ובהם גופא האחרון שבאחרונים, אחרון של פסח קשור כאמור עם "סעודתא דדוד [מלכא] משיחא דווקא עם הגאולה האמיתית והשלימה, שיבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, באופן של גאולה שאין אחריה גלות.

ואחרי זה צריך ללמוד עם ילדים, ולהראות לילד ששואל את האבא או האמא, היתכן?! מכיון שרק עכשיו אמרנו בסדר של פסח, שכולנו מסובין, היות ש"הוציאנו מעבדות לחירות", ולא את אבותינו בלבד גאל הקב"ה [אלא אותנו] [ואילו לא גאל], רח"ל גם אנו משועבדים היינו והוציאנו בפועל, "מראה באצבעו ואומר זה" -  - "אנו ובנינו ובני בנינו", - ג' דורות דהווי חזקה, שזה במיוחד בשנה זו, שנה המשולשת בקדושה ובברכות ובהמשכות, כמדובר לעיל, נוסף על הענין המוזכר לעיל, שבשנה זו, יש בה "שמונה פעמים שמיני", ויש גם "שמנה", שיש בגלוי, על דרך עניין השמן שמפעפע בכל הגוף כולו, עד כשנוגעים באותו גוף - באצבע, אז "מראה באצבעו" ואומר שהאצבע נהייתה שמנונית, כי הוא נגע בדבר שמן,

ובפרט עוד כאמור, שאחרי זה היו עוד כמה מאורעות כמדובר לעיל, עד למאורע בימים הכי אחרונים עצמם, שנהיה בהם "למכה מצרים בבכוריהם", שהם עצמם הכריחו את צורר ישראל שהוא יחזיר את כל מה שיש בידו, ויחזיר אפילו מה שהיה מוחבא אצלו, על דרך מה שהיה גם ביציאת מצרים בפעם הראשונה, שגם שם היה "וינצלו את מצרים", וכפי המסופר במדרש, שגם שם היו אותם ענינים שהיו אצל המצרים בימים ההם - מוחבאים, ובשעה שבאו [יהודים] ואמרו שהם רוצים את כלי הכסף וכלי הזהב, והמצרים התנגדו לתת את הדברים שהו אצלם מוחבאים, והוציאו אותם והתווכחו, עד שהוכרחו ע"י היהודים שבימים ההם שגם את זה הם יקחו איתם, כמסופר במדרשים בארוכה, וראו זאת בפשטות בימים אלו, גם, איך שע"י שביטלו את השליטה של הצורר, ועוד יותר, ביטלו זאת באופן שהוא יתן את הענינים הגנוזים שלו, ועל דרך זה, בכמה מדינות וגם במדינת חסד [ארה"ב], זה הולך לתועלת, ונהיה גם הרכוש - "כספם וזהבם", של אחינו בני ישראל שעכשיו יצאו "ביציאת מצרים" מלשון מיצרים וגבולים, ממדינה ההוא, [רוסיה] ובאופן שהיתה יציאת מצרים בפעם הראשונה, שהמדינה עצמה [רוסיה] מסייעת ומכריחה, ועוזרת להם, שהם יחזרו מתוך שמחה וטוב לבב, "וארו עם ענני שמייא" בפשטות;

לא לסוע עם גמלים וחמורים וסוסים, אלא לטוס עם ענני שמייא על דרך שטסים עם אווירון, שאז באים בשלימות במהרה לארצנו הקדושה, על דרך זה, גם אלו מאיזה סיבה שתהיה, עדיין התעכבו בשאר מדינות, כולל גם במדינת ארצות הברית, שגם אצלם יהיה בקרוב ממש  בכל יום ממש, בכל יום ממש בהתחלת היום, שהם גם, בנעריהם ובבניהם, ובבנותיהם, האנשים ונשים וטף עם ענני שמייא, נישאים מתוך שמחה וטוב לבב ברצון שלם שלהם,

אעפ"י שלכתחילה מצד טעמים שונים ומשונים, הם קבעו מקום מושבם בשאר מדינות, כולל גם בנוגע לארצות הברית או אוסטרליה, וכיוצא בזה; שגם ע"י ענני שמייא, מתוך שמחה וטוב לבב הם יינשאו, אנשים נשים וטף, לארצנו הקדושה; ושם גופא באופן שמתאספים כולם ביחד, וילכו מחיל אל חיל ברוחניות, עד ,ייראה אל אלוקים בציון" - שלימות היראה אצל כל יהודי וכל היהודים,

באופן שרואים בגלוי את היראה שלמה, עד שמראה באצבעו ואומר שהנה יהודי, שרואים, בגלל שהוא יהודי, הוא ירא שמים בתכלית, ועד כדי כך, שם אשתו ובניו, ובנותיו, ונכדיו ונכדותיו, וכל השייך לו, עומדים גם באופן של יראה שלימה, ובקרוב ממש, שלימות היראה שיכולה להיות בחוץ לארץ, שלימות היראה שיכולה להיות ותהיה תיכף ומיד ממש בארצנו הקדושה, ושם גופא בירושלים, שזה גם מלשון יראה, ושלימות היראה, שזה השם "ירושלים", ושם גופא, בירושלים ש-בירושלים, וזה ה"ציון" שבירושלים, ומתוך שמחה וטוב לבב;

 כמדובר שלא רק שיהודים אחרים עוזרים להם בזה אפילו שהם יהודים כאלה שלכאורה עד יום אחד לפני זה לא היתה להם שייכות גלויה ללימוד התורה וקיום המצוות, הם התחילו להיות שייכים לזה, בגלוי, ע"י שעוזרים ליהודי שני בזה, ואחרי זה נהייתה השייכות לזה עוד יותר בגלוי, שהוא עצמו, או היא עצמה, או שהילדים עצמם נהיו לומדי תורה ומקיימי מצוות, ומקיימי מצוות בהידור, ולומדי תורה מתוך שמחה וטוב לבב, עד "לבב" עם שני 'ב', שזה מראה, שהן החלל הימיני והן החלל השמאלי, נמצאים באופן של שמחה בגלוי, באופן הגילוי כפי שזה מוזכר קודם, באופן של "ניסי ניסים נעשו לו";

ובאופן ששלא אומרים תחנון כל חודש ניסן, וכמדובר כמה פעמים, שהיות והתורה אמרה שלא צריך לומר תחנון, זה גופא סימן, שלא צריך להגיע לתחנון היות וכל יהודי, במעמד ומצב של צדיק אמיתי, וזה מבואר גם בספרים, ובפרט בחסידות, שה"בכן" של חודש ניסן הוא, שאז כל יהודי וכל היהודים, הם במעלה ודרגה של צדיקים, המעלה של תשרי היא הרי המעלה ודרגה של בעלי תשובה, ובחדשים שביניהם, יכול להיות באופנים שונים, או צדיק גמור, או צדיק שאינו גמור, עד דרך זה שתי הדרגות באופן של בעל תשובה, או הדרגות שהן מחוץ לשני ענינים אלו, וזה נהיה בגלוי, שאף יהודי לא צריך לאמירת תחנון, אפילו לא אמירת תחנון שפועלת את עבודת התשובה, כי עבודת התשובה של "לאתבא צדיקייא בתיובתא", היא הרי באופן כזה, שלא צריך ח"ו להגיע לתשובה על החטא, אלא תשובה על החטא וה?? שצריך להיות עוד יותר יראת שמיים וצריך לתת יותר זמן ללימוד התורה וקיום המצוות, ולתת יותר זמן להידור בכל ענינים אלו;

ועוד והוא העיקר, לתת עוד יותר זמן להביא את המשיח, תיכף ומיד ממש, ולא עיכבן אפילו כהרף עין;

שתהיה מיד, כמדובר לעיל, בהתוועדות שלפני זה, בקאפיטל צ' שקשור גם, עם הענינים שבאים בסיום חודש ניסן, וסיום מזמור צ,' בהמשך למזמור פ"ט, "ברוך הוי' לעולם אמן ואמן" כמדובר בארוכה בהתוועדות שלפני זה, ועוד והוא העיקר, שכל הענינים יהיו תיכף ומיד ממש,

ורואים גם את הניסים גלויים שהם כאן, רואים אותם עד גם לעיני בשר, ולא מתביישים לצאת בריקוד בזה, היות שסוף סוף הועמד על האמת לאמיתה, שרואים ניסים גלוים בכל יום ויום, ורואים זאת באופן כזה שצריך להסביר זאת, אפילו לאחד כזה שעד היום לא ראה, זה בא לו [בהבנה] בנקל ובשמחה ובטוב לבב, ולא צריך להתייגע ולדבר אליו אפילו פעמיים בזה, אלא שמספיק לעורר אותו ולומר לו פעם אחת מה שקרה בימינו אלו בפשטות, עד כמוזכר לעיל, "למכה מצרים בבכוריהם";

ובהמשך והוא החזיר, וכבר השתמשו בכסף שהוא החזיר לסדר יהודים בארצנו הקדושה, באופן שהם יהיו מתוך הרחבה, ויהיה להם לא רק צרכיהם, אלא גם "כספם וזהבם אתם", שיש להם גם, לא רק "די מחסורו אשר יחסר לו", אלא גם "אתה מחוייב לעשרו", באופן של עשירות בפשטות, על אחת כמה וכמה עשירות ברוחניות, וכאמור לעיל באופן של "ויהי נועם הוי' עלינו", עד ל"מעשה ידינו  כוננהו", ובאופן של "כפלים לתושיה", כמדובר בהתוועדות שלפני זה, ואחרי זה יש מיד את ההמשך, "בנערינו ובזקנינו", בבנינו ובבנותינו עם ענני שמייא, בארצינו הקדושה, ושם בירושלים עיר הקודש, ובהר הקודש, ובמקדש אדני כוננו ידיך, עד לקודש הקדשים, ונשמות בגופים, ו"הקיצו ורננו שוכני עפר", כמדובר - "משה ואהרן עמהם", כמדובר בארוכה בהתוועדות שלפני זה;

ויש מיד, כשעומדים כעת ביום שלישי שהוכפל בו כי טוב, וזה גופא יום שלישי בפרשת שמיני, עם כל הפירושים שבזה, ובפרט שאוחזים כבר לסיים קריאת פרשת שמיני בפעם השמינית, שהפעם השמינית היא הרי קשורה עם "למנצח" שקשור עם "למנצח על השמינית", שזה גם פעולה במיוחד בנוגע למצוות מילה, שעכשיו מקיימים אותה בריבוי פעמים, אצל אחינו בני ישראל שיוצאים מאותה המדינה [רוסיה], ואפילו אצל אלה שנמצאים בארץ ישראל עוד מקודם, ומאיזה סיבה שתהיה צריך גם אצלם לקיים זאת [ברית] הם נלחמים על זה ומתחננים שלא יעכבו אותם, אלא מיד "להכניסם בבריתו של אברהם אבינו";

וזה נהיה מיד "אחד היה אברהם", ש"אותו איתן התחיל להתבונן" תיכף שעמד על דעתו, כפי שמאריך בארוכה בהלכות ברמב"ם הלכות הידועות כמוזכר כמה פעמים,  שאז הוא התחיל "לשוטט", במחשבתו באותו ענין, ולהתבונן באותו עניין וצריך לקבל כפי הגרסאות בזה: בן שלוש שנים; אחרי זה בן ארבעים שנה; אחרי זה הגרסה של מ"ח שנה, וכמוזכר לעיל, ועוד והוא העיקר, שמחליטים ומוסיפים בפועל, בלימוד פנימיות התורה, ולימוד נגלה דתורה, ולימוד בכל ענינים אלו - לימוד המביא לידי מעשה, החל מהמעשה של גאולה אמיתית ושלימה, עד למעשה כפשוטו, שיבוא להידור בקיום המצוות, ויש מיד את ההמשך של "וירא העם וירונו ויפלו על פניהם", כי היה "נעם הוי' עלינו", "ומעשה ידינו כוננהו", וב' פעמים, כפליים לתושיה כמדובר בארוכה בהתוועדות שלפני זה, ויש מיד את הענין של "שמיני שמונה שמנה", ויש מיד בשורות שמנות, ובשורות טובות, ובטוב הנראה והנגלה, החל מהבשורה של גאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקינו תיכף ומיד ממש;

ובמיוחד, שעוד מוסיפים לעשות שליחות לנתינת צדקה ומוסיף עוד משלו נוסף על הדולר שנותנים עכשיו, מוסיף גם משלו ולא צריך לחכות עד שיעשו זאת בפועל, אלא תיכף ומיד שקיבלו את ההחלטה הקב"ה מחשיב את ההחלטה כמעשה בפועל, ובאה מיד הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקינו, ולא עיכבן אפילו כהרף עין;

ולוקחים את בית הכנסת ובית המדרש, ובית מעשים טובים, שנמצאים פה עכשיו, בית משולש של נשיא דורנו הרבי מו"ח, ביחד עם והקיצו ורננו שוכני עפר, וכל בני ביתו וכו' כמדובר כמה פעמים, ועוד והוא העיקר, ש"לא עיכבן אפילו כהרף עין", ויראה אל אלוקים בציון, בנערינו ובזקנינו, ובבנינו ובבנותינו!

לסיכום: צדיק גוזר והקב"ה מקיים. ניסי מלחמת המפרץ היו תחילת הניסים של דור הגאולה האמיתית והשלימה. ביחידות כללית כ"ו ניסן, הזה לא פוליטיקה, זה אלוקות. כאשר אומר הרבי שליט"א מלך המשיח "הניסים שעושה הקב"ה" צריך להבין, לפי הרמב"ם בהל' חמץ ומצה פרק ז' הלכה ג', אלו "הניסים שעשה משה רבינו", של דור זה הרבי שליט"א מלך המשיח.

להלן דברי הרמב"ם, הל' חמץ ומצה פרק ז' הלכה ג':

"מצוה להודיע לבנים, ואפילו לא שאלו--שנאמר "והגדת לבנך" (שמות יג,ח). לפי דעתו של בן, אביו מלמדו. כיצד: אם היה קטן או טיפש--אומר לו, בני, כולנו היינו עבדים כמו שפחה זו או כמו עבד זה במצריים, ובלילה הזה פדה אותנו הקדוש ברוך הוא, ויצאנו לחירות; ואם היה הבן גדול וחכם--מודיעו מה שאירע לנו במצריים, וניסים שנעשו לנו על ידי משה רבנו: לפי דעתו של בן.

להורדת השיחה מכ"ו ניסן תנש"א מוגה • מתוך ה"דבר מלכות"